בשבוע שעבר, בגיל 94, נפטרה סבתי אנט. זה היה מעבר שליו, בשנתה, רק לאחר מחלה קצרה. על כך אני אסיר תודה. בחייה, היא הייתה אם ואישה שהאמפתיה והסבלנות שלה היו חסרות תחתית; ידיד נדיב ומפרגן לסובבים אותה; ומורה מזהיר וזוכה פרסים לכימיה.
כשהייתי בת 12 היא היגרה מדרום אפריקה לקנדה כדי להיות קרובה יותר למשפחתה, שכולם עזבו את האומה הבעייתית שנים קודם לכן. נולדתי שם, וביליתי הרבה מימי המעצבים בסלון ביתה, משחקתי ברכבות ובניתי חידות שהיא ערמה לי בלהט שרק עכשיו אני מבינה שמקורו באהבה לפיתרון בעיות, היגיון ו רצון עז לראות את מצחו תלוש כשאני מתקרב לפיתרון. אהבתי אותה מאוד.
בשנים שלא הייתי בבית הספר קיימתי תכתובת אימייל עם סבתי שתמיד אעריך. ברגע שגילתה שהיא יכולה לשמור על קשר עם חבריה ובני משפחתה באוסטרליה, אנגליה, ארה"ב ובמקומות אחרים מבלי שתצטרך לשבת בטלפון כל היום (אם כי ברגע שאיבדה את מרבית חזונה, הטלפון חזר לבולטתו לפני AOL בחייה) היא לקחה למחשב ולגוגל, בלהט שמורה בדרך כלל למאמצים מוקדמים. בכתיבה סיפרתי לה על שיעורי וחבריי, אהבתי לאנגלית ומאבקים בחינוך למדעים - כימיה בפרט. בשיחה אחת היא הציעה לי עצה שעיצבה את חיי:
אתה לא צריך להיות מדען. אתה לא צריך לאהוב ללמוד מדע. אך עליכם להבין ולהעריך את הדרכים בהן הדבר מאפשר את חייכם.
כשישבה בסלון שלה כילדה, העברתי על כרך אחד מסוים של האנציקלופדיה המשתרעת על הקיר שלה: הטבלה המחזורית. כשהייתי בן שש הכרתי את כל המרכיבים הידועים ואת תכונותיו המכוננות ואת הדרכים הרבות בהן התגבשו ונלחמו. תחת הדרכתה הערכתי את הדברים האוניברסליים שכוללים את עצמנו, את הדברים שלנו ואת העולם כולו, והייתי רוצה לחשוב שהקריירה הנבחרת שלי, הכלאה יוצאת דופן של שפה ומדע, מקורה בסדירותה.
חשבתי על זה ועל אודותיה, בזמן שחטפתי צילומים דיגיטליים של הזיכרונות הפיזיים שלה השבוע, מאחסנת אותם בשירות שמבטיח לארכוב ולהפוך לחיפוש את כל קטעי חיי, ובסיכום, מבחר שלה. אני יכול לפתוח את Gmail ולהפנות לשיחות הרבות שלנו (ואני עושה, לעתים קרובות) או תמונות Google כדי להציץ לאישה שבמובנים רבים כל כך עיצבה את קשת חיי.
עם זאת, בעיניי, זה פחות סיפור על איך הטכנולוגיה מקלה בזכרונה מאשר על כך שהיא, למרות עקומת למידה תלולה, רדפה באומללות אחר התכונות החברתיות המאחדות שלה להמשיך להיות האישה הסקרנית, הנדיבה, הנפלאה שהייתה עד הרגע שהיא עברה.
עוד כמה הערות מהשבוע:
- Xperia XZ Premium החדש של סוני הוא ככל הנראה הטלפון הטוב ביותר של החברה אי פעם, אבל הוא צריך לרדת קצת במחיר לפני שאני קופץ על הסיפון.
- אני ממש מתרגש מה- OnePlus 5. אם תקשיב לפודקאסט השבוע, תשמע את המחשבות שלי מדוע אני חושב שזו עומדת להיות הרבה יותר גדולה מאשר סתם OnePlus 3T משודרג עם מצלמות כפולות.
- מעניין לראות כיצד, למרות הטענות על שדרוגי רשת מתמשכים והעלאה ל- GTE ג'יגה-ביט, ארה"ב כל כך נמצאת מאחורי שווקים מזרחיים רבים בכל מה שקשור למהירויות אלחוטיות.
שלום ואהבה השבוע, חברים.
-דניאל
