תוכן עניינים:
לאורך שנים של שיבוט תכונות ויישום יחיד, אנדרואיד ו- iOS הפכו אט אט לאותו הדבר. בכל שנה אנו רואים את אפל וגוגל עולים לבמה עם מסרים רחבים, שנשמעים כמו משימות כוללות שונות, רק כדי לראות תכונות אישיות הדומות מאוד להיצע האחר.
כשאני יושב כאן עם אייפון X משמאלי ו- Google Pixel 2 מימיני, אני יכול להרים בכנות את אחד מהם ולהשתמש בו בנוחות בלי להרגיש כאילו שום תכונה עיקרית אחת חסרה מהניסיון שאני מעריך מצד שני. בלי שום מניפולציה משלי, מלבד האפליקציות שאני בוחרת להתקין, ההבדלים בין שתי החוויות הללו נעלמו לגמרי.
לשימוש שלי, ואני חושד שגם אצל רבים אחרים, אין עוד הבדלים תפקודיים גדולים בין iOS לאנדרואיד.
איך הגענו לכאן
הייתי איש אנדרואיד מהיום הראשון - אספתי HTC G1 כי זה נתן לי מסוף לינוקס שיכולתי לשאת בכיס. באותה תקופה הייתי מנהל שרתים, כך שיכולתי להרחיק מהמחשב הזעיר בכיסי ערך עצום. כמו כן, לאחר שהגעתי מקו הטלפונים של env LG, הערכתי את מקלדת החומרה. בזמן שקניתי וניסיתי כל אייפון שיצא אי פעם, מעולם לא נהנתי באמת מהחוויה. אנדרואיד קיבלה תחילה את הווים בי, אך מעולם לא הייתה מספיק עמוקה כדי שלא אנסה את מה שהוצע במקום אחר.
כיום, ה- iPhone X מרגיש פונקציונאלי-מהנה ומהנה לשימוש כמו הטלפון החביב עלי, מכיוון ששתי החברות ביצעו כל כך הרבה מהלכים להעתקת תכונות שנמצאו בצד השני.
הפרטים האלה חשובים רק לחנונים כמוני, ועם כל דור ההבדלים האלה דוהים.
הרבה השתנה גם ל- iOS וגם לאנדרואיד מאז אותם הימים הראשונים. כאשר הבשילה כל אחת מהפלטפורמות הללו, היה צורך ליישם תכונות חומרה ותוכנה כאחד שנמצאו משכנעות. חנונים טכניים בוחנים דברים קטנים כמו יכולת העתקה והדבקה או ההחלטה להשתמש בתצוגה גדולה יותר כמאמצים עיקריים אלה להעתקת התחרות, אך המציאות היא שהדברים העיקריים כבר היו דומים למדי. אתה מרים את הטלפון, פותח אפליקציה, משתמש באפליקציה ומניח את הטלפון למטה.
עד כמה שאפל אוהבת לדבוק באבטחה או בגוגל על אינטליגנציה, האמת היא הדרך בה רוב האנשים משתמשים בטלפונים שלהם תמיד הייתה תלויה הרבה יותר בשאלה אם לטלפון שלך הייתה גישה לדברים שיש לחברים שלך גישה. אז הדברים הקטנים האלה שהקלו על השימוש באפליקציות או נוחים יותר לשתף מהם הפכו לסדרי עדיפויות ליישום בכל מקום.
אם אתה מסתכל לעומק על מערכות ההפעלה האלה, אתה יכול לראות את ההבדלים הקטנים שבלוגרים טכניים רבים יטענו שהם עצומים המפרידים ביניהם. אנדרואיד מקל על שיתוף מידע בין אפליקציות, למשל. אם אני לוחץ על קישור YouTube באפליקציה אחת, זה תמיד פותח את אפליקציית YouTube להפעלת הסרטון במקום לפתוח את YouTube בדפדפן. בינתיים, אפל מציעה את סוג השליטה הגרעינית במידע שהאפליקציות שלך לוקחות ומסירה שאני חולמת עליהם באנדרואיד.
אף אחד מהדברים האלה לא משנה למישהו כמו אחותי, שהדאגה הגדולה ביותר שלו היא אם לטלפון שלה יש עדכון אפליקציות הכושר האחרון או אפליקציית מצלמה חדשה ומהנה שתשחק עם ילדיה. הפרטים האלה חשובים רק לחנונים כמוני, ועם כל דור, ההבדלים האלה דוהים.
כאשר הדבר החשוב ביותר הוא אפליקציות, הופך להיות חשוב לוודא שמערכת ההפעלה שלך מציעה את הגרסה הטובה ביותר של חוויה ואז לוודא שלא ניתן יהיה להשיג אותה במקום אחר. עבור אפל, האפליקציה הזו תמיד הייתה iMessage.
גוגל ניסתה ולא הצליחה לתפוס את הקסם של אפליקציות ההודעות הפופולריות פעמים רבות יותר ממה שאכפת לי לספור, בעוד שמעריצי אפל שוקלים לקבל הודעות ממישהו שאינו משתמש באייפון סימן בושה. בינתיים, הצילום החישובי של גוגל שומר על מכשירי הטלפון של פיקסל במצלמה מבלי להציע חיישן מעולה. אפל וגוגל יכלו לשתף כאן בקלות, אך אפליקציות אלה מהוות עכשיו תחמושת במאמץ לעודד משתמשים לעבור מאחת לשנייה.
לאן אנו הולכים מכאן
הקדשתי זמן רב לפישוט יתר של ההשוואה בין שני אלה כדי להבהיר נקודה, אך חשוב להדגיש הבדל אחד מרכזי. במאמץ זה להפוך אפליקציות לצורת מטבע, גוגל ניצבת בפני אתגרים שאפל לעולם לא תצטרך לדאוג לגביהם.
סמסונג שולטת ברוב המוחלט של נתח השוק של אנדרואיד, ומנסה באופן קבוע לגרום לגרסאות משלה לתוכנה של גוגל להתבלט מזו של גוגל. מכשירי ה- Pixel אינם הטלפונים הפופולריים ביותר באנדרואיד, אך הם קובעים את הסטנדרט לאופן בו אנדרואיד צריכה להיראות ולהרגיש. לא רק שמכשירי הטלפון של הגלקסי לא עושים את כל מה שטלפוני הפיקסלים יכולים לעשות, אלא שהחוויה גם היא מעורבבת עם עותקים רעים של התכונות הטובות ביותר של גוגל. לגוגל אין את השליטה המוחלטת על הפלטפורמה שלה שאפל מחזיקה, וזו הסיבה ששינויים רבים מגיעים דרך מערכת Play Services שלה ולא דרך עדכונים מלאים של מערכות הפעלה. גוגל לא יכולה לעדכן כל חלק בטלפון בצורה כזו, אך החלקים בהם תוכנה יכולה לגעת קלים להתאמה ולשיפור כמעט מיידית.
אפל וגוגל מתמודדות על בסיס בסיס אבסורדי אפילו שזה יתאפשר.
יש גם בעיה גדולה עם אוניברסליות במערכת האקולוגית של אפל. אם אתה משתמש בכל מוצרי Apple, החוויה יכולה להיות טובה למדי. סטו מזה והדברים מתחילים להתפרק.
גשש הכושר היחיד שמדבר עם טבעת הבריאות וההישגים המצוינים של אפל בדרך הנכונה הוא Apple Watch. HomePod יעיל רק אם אתה משתמש באפל מיוזיק. אבל זה מעמיק יותר מחומרה, וכאן הדברים הופכים לבעייתיים באמת. המקלדת של אפל אינה האהובה עלי, אבל לעולם לא אוכל לבטל אותה באמת לטובת אחד שאני מעדיף. המקלדת של אפל משתלטת בכל פעם שאני מזין סיסמה על מנת להגן עלי, ואז יישומים מסוימים יופיעו כברירת מחדל במקלדת של אפל במקום זו שבחרתי.
דוגמא נוספת היא הדפדפן. ספארי הוא ברירת המחדל לכל דבר, ואם אתה סוטה מזה הניסיון הכללי שלך במערכת ההפעלה סובל שלא לצורך. אמנם, במקרה זה, ספארי היא בדרך כלל הדפדפן עם הביצועים הטובים ביותר ב- iOS, אך זהו מהלך עוין למשתמשים שלא ניתן להבחין בו כדי לומר למשתמשים שיכולים להיות להם כל אפליקציות שהם רוצים ואז להגביל באופן מלאכותי את היכולות של אותם מוצרים שאינם של Apple.
רבים - אולי אפילו רובם - של משתמשי אפל מרוצים ממנעול הפלטפורמה. באופן דומה, משתמשי אנדרואיד רבים מאוד מרוצים מכל מה שמופיע בטלפון כדי להתחיל. זו הסיבה שספקים אמריקאים רבים ניסו כל כך הרבה זמן להפעיל שליטה רבה יותר על האפליקציות שהגיעו כלולות בטלפונים; הכסף שיישאר ממפתחי אפליקציות שחשקו את המרחב הזה מול גלגלי העיניים שלנו היה עצום. וזה ממשיך לקרות במובן פחות טוב היום כי זה עובד.
האפליקציות הכלולות בטלפון צפויים להיות אלו המשמשים, אלא אם לאותו אדם יש חברים או עמיתים לעבודה שכולם משתמשים באפליקציה אחרת. בעוד אנו מבלים זמן רב יותר באפליקציות, מחקרים מראים שיותר ממחציתנו לא הולכים לחפש אחר יישומים חדשים באופן קבוע.
השורה התחתונה כאן, לפחות עבורי, היא עד כמה מרשימים שתי הפלטפורמות הללו כמעט בלתי ניתנות להבחנה מבחינה פונקציונלית. הכפתורים עשויים להיות במקומות שונים, ומספר הברזים והחילופים שעלי לבצע כדי לבצע משימה עשוי להיות מעט גבוה יותר או נמוך יותר, אבל אני לא יכול להצביע על שום דבר אחד ביומיום שאני לא יכול לעשות. באחד מהטלפונים האלה שאני יכול לעשות מצד שני. יש לי קצת יותר שליטה על איך הדברים נראים באנדרואיד, ואני חובב הדרך שבה אני יכול (לפעמים) להרים את האייפד שלי ולהיות בדיוק במקום בו הפסקתי במאמר באייפון שלי, אבל יש מעט מאוד דברים אחרים על החוויות שאני יכול להצביע עליהן ולומר שאני בהחלט חייבת ליהנות מהטלפון שלי ולראות שהוא לא זמין מצד שני.
בעיניי כל זה מדבר חדשות נפלאות לעתיד אנדרואיד.
בעיניי, אלה חדשות פנטסטיות עבור אנדרואיד. אפל וגוגל מתחרות על בסיס אפילו אבסורדי כדי שזה יתאפשר. השוואה בין איכות המצלמות היא עניין של הפרטים הרבים ביותר. הביצועים של הטלפונים המתקדמים הללו כמעט ואינם ניתנים להבחנה בין הביצועים. כל האפליקציות שלי קיימות בכל מקום. כבלוגר טק עם גישה לכל החומרה הזו, אני בעמדה מיוחסת באופן ייחודי לטעון את הטענה הזו, אבל אני יכול בכנות לעבור מאייפון X לפיקסל 2 ולא ממש מרגיש שאני מבצע מתג ענק. הבשלות של פלטפורמות אלה מאפשרת זאת, אך היא גם ממהרת לעשות דברים אחרים המונעים מהמשתמשים לעבור עדיפות גדולה יותר מאשר ליטוש כמה קצוות גסים בדור הבא.
