להתראות, google +: איך הרשת החברתית של google שינתה את חיי

כותרת זו אינה היפר-בול או הגזמה. Google+ אולי היה מלאי צוחק של העולם החברתי ומטרד למשתמשי גוגל ויוטיוב שרק רצו להגיב לסרטון או להשאיר ביקורת על מפות גוגל, אבל זו הייתה הפלטפורמה הראשונה בה גדלתי מעבר ללורקר ובעצם התחלתי להשתתף. זו הייתה הפלטפורמה הראשונה שהרגשתי ממש טוב להשתמש בה, והקהילה הסובבת אותי. ובעוד שיש מיליון ואחת דרכים לחובב הטכנולוגיה המתחיל להתחיל לבלוג ולירוק מילים בעמוד, Google+ היה המקום שלי, כך שזה היה הראשון - והיחיד - במקום בו בלוגתי לפני שהבחנתי והתקבלתי לעבודה על ידי אנדרואיד סנטרל. אז אני אהיה אסיר תודה לנצח על הפלטפורמה שעיצבה את קולי, התחלתי במאמצי הרשתות והעניק לי את החוויה החברתית הדיגיטלית הבריאה ביותר שחשתי עד היום.

תודה, Google+, ואני מצטער שנטשתי אותך.

מדוע Google+ נסגר עכשיו?

בעוד Google+ צולע לאורך שנים, תקלה בתוכנה שאפשרה לחשוף את נתוני המשתמשים פוטנציאליים בין השנים 2015 למרץ 2018, ובאוגוסט 2018, גוגל הודיעה על פרויקט Strobe לחיזוק האבטחה, שיפור APIs והגנה על הצרכנים על ידי כיבוי של Google+ מטה. כיבוי זה אמור היה במקור לאוגוסט 2019, אך לאחר שפרצה שנייה פגעה שוב בנתוני המשתמשים, גוגל העבירה את הכיבוי ל -2 באפריל.

חשבון Google שלך ​​נמחק ב -2 באפריל

אני אפילו לא זוכר מתי התחלתי לצלול לראשונה ב- Google+ - זה קרה מתישהו בקולג ', אולי בערך בזמן שקיבלתי את הטאבלט של Nexus 7 - אבל אני זוכר לאט לאט נסחפתי מלהעיר לרוב על פוסטים של אחרים להעלאת פוסטים משלי, התחלתי ליצור קשרים עם כמה מהאנשים שמצאתי באמצעות אוסף רחב של לפעמים של קהילות ומעגלים. אני זוכר שהשתמשתי ב- Google+ כדי לשתף תסכולים - המדיה החברתית תמיד הייתה מקום לנקוט בו, פעילות שאני נהנית בה יותר מדי כדי להיות בריאה - אבל יותר מזה אני זוכר את הגאווה של שיתוף הצלחות וניצחונות שקטים ב- Google+, של עזרה עם בעיות ותרומה לדוחות באג אנדרואיד ושאלות כיצד לבצע. זה הרגיש יותר אישי מטוויטר וחיובי יותר מפייסבוק, ואהבתי את זה.

עיר רפאים או לא, Google+ הייתה הרשת שהפכה אותי מלורקר לנטוורקר.

ואז המכללה הסתיימה והתחלתי לעבוד בתחנת טלוויזיה, ו- Google+ הפכה יותר מתשוקה להרוג זמן; זה הפך לחבל הצלה. Google+ למקום שפניתי אליו כשהאופן בו המפיקים שלי כרתו וסיפורי טק שלא הובנו בצורה שגויה גרמו לי לרצות לצעוק, ובעיירה חדשה בה לא הכרתי אף אחד, Google+ הייתה איך נשארתי חברתית ושפויה. לא לקח לי הרבה זמן להפוך את נטייתי לנתק פורה ולנתב אותו למוצבי מיקרו בהפסקות הארוחות ובימי החופש שלי.

הפוסט הראשון בבלוג שלי ב- G + עסק על גוגל שמכרה את מוטורולה לנובו ואיך זה לא היה סוף העולם. הפוסטים האלה היו מאמרי מערכת קתרטית רוב הזמן, ההתלהטות שלי לגבי כמה כרומסטקס נפלאים אך לא הובנו היטב, וכיצד עליכם לחקור אפליקציות חדשות ולנסות Chromebook - יש דברים שלא ישתנו. טווח ההגעה של הפוסטים גדל, התגובות הלכו והתפשטו, וחלק מהימים לא היו טובים כמו אחרים. ביום חם אחד עד כדי גיחוך ביולי 2014, כתבתי את "שורש הפיתוי" על איך שורש כבר לא נחוץ לחוויית אנדרואיד טובה, ואחרי ויכוח קטן עם עצמי על האפשרות להסית סיבוב של התפשטות בוערת מ- ROMmers, אני שיתפתי את זה עם הקהילות הרגילות שאליהן פרסמתי את המאמרים שלי.

ואז קרה דבר מצחיק: אנשים הסכימו איתי, וההשתלה הקטנה שלי חסרת השורשים הגיעה כמו 200, 000 אנשים ב- Google+. קצת התפוצצתי, אבל למחרת כתבתי משהו אחר והעולם המשיך להסתובב.

ואז קרה משהו ממש לא שפוי: קיבלתי דוא"ל מאת פיל ניקינסון, העורך הראשי לשעבר של אנדרואיד סנטר (והאב המודרני הנוכחי).

מעולם לא הייתי מדמיינת את החיים האלה לעצמי לפני עשור, וזה לא היה אפשרי בלי Google+.

לא יכולתי להאמין שהבחנתי ושכרתי אותי מ- Google+ - אני עדיין לא באמת יכול להאמין לזה כעבור 4 וחצי שנים - אבל קפצתי על ההזדמנות, התחלתי לכתוב עזרה ותכני הוראות אודות Google+, Google Play ו- Tasker, לאט לאט התחלפו והשתפרו, וארבע שנים ליום לאחר ההצעה הראשונית של פיל לפרילנסר, קיבלתי תפקיד במשרה מלאה באנדרואיד סנטרל.

כיום אני בעיקר גרה בוולט דיסני וורלד וכותבת על מחשבי Chromebook, מקרים, ערכות נושא ואפליקציות אנדרואיד למחייתם, חיים שמעולם לא הייתי מדמיינת לעצמי לפני עשור ועל חיים שלא היו מתאפשרים בלי פלטפורמה שלף אותי מהקליפה ונתן לי ללמוד לדבר בכמה מהקהילות הבטוחות והמעורפלות ביותר שראיתי.

מתישהו בתחילת 2017, Google+ שברה את מערכת ההודעות שלה, ונתנה לשיחות למות לאחר שההערות לא הושלמו והניחו ל- G + לאט לדעוך לרקע עבור משתמשים עסוקים כמוני שמנסים להישאר ערניים ולצוף מעל שתי עבודות וללא זמן פנוי. אני שונא שנפלתי מהרשת שבנתה אותי על משהו קטן כמו הודעות שבורות - ובכן, וכמות הולכת וגדלה של בוט / דואר זבל - ואני שונא במיוחד את זה שנתתי לחלק מהידידות הדיגיטלית שלי להתבולל עם הרשת.

כמה מחבריי Google+ שמרו על קשר דרך רשתות אחרות כמו טוויטר, חלקם אני עדיין מדבר איתם באמצעות Hangouts, וחלקם אין לי מושג כיצד ליצור קשר עכשיו כש- Google+ יוצא לאינטרנט. אם אתה אחד מה Plussers שעזרו לי להפוך את מי שאני היום - או סתם מישהו שחיננתי איתו כשהייתי צריך מישהו שיעזור לי להיות שפוי - הכה אותי בטוויטר, Reddit, או אפילו במייל ובוא נשפוך אחד כזה עבור הרשת שהפגישה אותנו.

וכפי שאנו נפרדים מ- Google+ - ותיבת הדואר הנכנס, אני אפילו לא מוכן לדבר על ההסתמכות שלי על תיבת הדואר הנכנס - נשוך את העלבונות התלויים והמוות המתים ומפגין מעט כבוד לרשת שהייתה ייחודית ותת שימוש., ואליו אני חובה לנצח על התפקיד שמילאה בהגעתי לתפקיד הנפלא הזה בחברה הנהדרת הזו.

תודה רבה לכל משתמש, מפתח וגוגלר שהפכו את Google+ לבית הדיגיטלי האמיתי הראשון שלי. ועכשיו, אם כולכם תסלחו לי, אני הולך לבכות עכשיו.