כאן ב- Android Central אנו בודקים כל הזמן מכשירים חדשים, אך שאלה אחת שנשאלת בדרך כלל היא אילו מכשירים אנו רוכשים לעצמנו. בטח, לשחק עם צעצוע חדש ומבריק זה נהדר, אבל מה אנחנו קונים לעצמנו ואיזה שימושים אנו מוצאים עבורם? זה בתקווה להיות הראשון בסדרת מאמרים שבהם אנו מנסים לענות על שאלה זו.
לאחר ההפסקה, אנסה להסביר מה גרם לי לבחור את סמסונג גלקסי Tab 10.1 (זה בהחלט לא היה השם), ואיך אני מוצא שהוא מתאים לחיי היומיום שלי.
הלשונית לא הייתה הטאבלט הראשון של חלת הדבש שרכשתי. בחודש מאי, התמזל מזלי לגבור על שנאי ASUS EeePad באחד החלונות של 15 שניות שהוא היה זמין ברשת. אהבתי את השנאי, אבל למכשיר שקיבלתי היו כמה חלקים לקויים ונאלצתי להחזיר אותו באומץ. לאחר שהחזרתי את הכסף לכרטיס שלי, הייתי מוכן לקנות רובוטריקים חדש שהאחרון הופך להיות זמין, אבל באותו זמן נרשמתי ללכת ל- Reader Meetup בניו יורק, אז החלטתי להחזיק מעמד בדוק כיצד נראתה הגרסה הקמעונאית של הכרטיסייה.
אחרי שהתעסקתי עם הכרטיסייה במפגש, וקראתי את סקירתו של פיל בגרסת ה- IO של גוגל, החלטתי להרים אחד מהיום בו השיקה בפריסה ארצית. זה לא ששנאתי את השנאי. אני עדיין חושב שזו חומרה נהדרת. אבל לא ראיתי את עצמי מקבל את המקלדת (שעדיין הוזמנה בזמנו באותה תקופה) ואהבתי כמה דק היה הלשונית ואיך זה מרגיש בידי. אני מאמין בתוקף שאין "המכשיר הטוב ביותר" לכולם, אבל הרגשתי שהטאב יהיה הטאבלט הטוב ביותר עבורי.
הרימתי טאבלט, לא ידעתי בדיוק איך אשתמש בזה. זה לא מלא שמוצג כמחשב נייד, או נייד כמו הטלפון שלי, אלא באזור אפור אי שם בין השניים. רציתי טאבלט של חלת דבש מכיוון שרציתי לעבור בדוא"ל שלי ולהקליק יותר ממשפט או שניים בלי שאצטרך לאתחל את שולחן העבודה שלי. אם הייתי כנה, קניתי בעיקר את הכרטיסייה כי זה היה משהו חדש ורציתי משהו נוצץ. לאחר השימוש בכרטיסייה שלי כמעט חודשיים, אני יכול לומר בבטחה שזה לא צעצוע.
משחק בטאבלט הוא גם חוויה חדשה לגמרי. כשהיה לי רק טלפון אנדרואיד, אולי הייתי משחק רובו דיפנס או ציפורים כועסות מדי פעם, אבל עם טאבלט קשה שלא לשחק אחד מתריסר המשחקים שיש לי עליו לפחות פעם אחת במהלך יום. גודל המסך הגדול יותר פשוט גורם לדברים להיראות טוב יותר וזה עוד לפני שמתחילים לשחק במשחקים המותאמים לטגרה II.
הדבר היחיד שהלשונית לא ממש יכולה להחליף זה Kindle שלי. כשאפל הכריזה לראשונה על ה- iPad,
ככל שאני משתמש בכרטיסייה, אני משתמש יותר עבורו. הודות לשיפורי המהירות בעדכון Touchwiz, אני מוצא את זה קל יותר להקליד תכנים ארוכי טווח, והאפליקציה של Quick Office מאפשרת לי לכתוב פרק או שניים מהסיפור שלי, ואז לשמור אותו לעריכה בהמשך בשולחן העבודה. מתיחת הפנים של לוח השנה גם מאפשרת לי להשתמש ביישום זה יותר, אם כי אני עדיין די גרוע בהשלמת הדברים עד לתאריך היעד שלהם.
טאבלט אינו מיועד לכולם, וה- Galaxy Tab 10.1 אינו הטאבלט עבור כל מי שרוצה מכשיר חלת דבש. יש קומץ מכשירים ממש נחמדים בשוק, עם הבטחות נוספות בחודשים הקרובים, כל אחד עם מערך ייחודי של תכונות שאולי תעדיפו על פני מה שמציע הכרטיסייה. כמי שלא באמת 'הצליח להשיג' את הטאבלט לפני כן, אני מוצא את עצמי מתרשם כל הזמן כמה אני יכול לעשות על אחד.
אני לא טוען שהלשונית מושלמת. חסרים כמה אפליקציות שלא אמורות להיות כאלה (כמו אפליקציית Google Voice ו- Google+ מיטבית), וכתיבת פוסט לאנדרואיד סנטר עליה עדיין לא אפשרי (ואף אחד כזה לא אשם באשמת הטאבלט, אני מניח), אבל אני יכול לעבור ימים בין הפעלת המחשב. בפעם האחרונה שאני זוכר שעשיתי זאת, חשבתי שכונן קשיח של 6 ג'יגה-בייט ייקח חיים שלמים למלא.
