אני תעלה גלקסיה גדולה לפיקסלים בודדים, ולעולם לא אסתכל אחורה

תוכן עניינים:

קבל יותר פיקסל 3
פיקסל 3 של גוגל

השתמשתי בסמארטפונים של סמסונג ברוב המכריע של הקריירה שלי. רבים עשויים להאשים אותי בהטיה בהקשר זה, אבל אני נשבע שזה הדבר הכי רחוק מהאמת. זה פשוט קורה שסמסונג סיפקה באופן עקבי את כל מה שאני צריכה ורוצה בסמארטפונים לאורך השנים.

הסיבה שאפילו התחלתי בדרך זו נבעה מכאבי ההתפתחות הראשונים של אנדרואיד. אני גאה לומר שהייתי משתמש אנדרואיד מאז היום הראשון, לאחר שנכנסתי לקומת הקרקע עם ה- T-Mobile G1 ביום ההשקה, אבל הכבוד הזה לא הגיע בלי הרבה כאבי ראש. הטלפונים היו אז איטיים, מכורבלים, לא מעודנים ומכוערים. (חלקם באופן לא סלחני.)

HTC ניסתה לתקן את נקודות הכאב הללו במכשיר המעקב שלה המכונה HTC Hero. זה היה מאמץ אמיץ, אבל סמארטפון אטרקטיבי ותוכנה חדשה ומלהיבה יכולים להיראות די מדהים כאשר החומרה שבבסיס אינה עומדת בקוד. חיי הסוללה היו עדיין רעים, אנדרואיד עדיין הייתה איטית, ואפילו עם הדברים הטובים שעשתה HTC עם Sense אז, זה תמיד הרגיש כאילו האייפון עשה הכל טוב יותר. אלמלא הבלעדיות הזו של AT&T, אולי הייתי מתפתה להיות משתמש נאמן ב- iOS שלעולם לא להביט לאחור, אך אבוי, הייתי די נעול ב- T-Mobile. (אני מניח שגם אז לא הייתי לגמרי נגד בלקברי, אבל אני סוטה.)

חלק גדול מהמכשירים הראשונים הללו חלקו את אותן התכונות המחורבנות, ואפילו לסמסונג היה זה די מגעיל בה בפעם הראשונה שלה. אבל זה השתנה בשנת 2010 עם השקת ה- Galaxy S של סמסונג. הנה היתה חברה שהעזה להשתמש בערכת שבבים לא מוכחת ומשכה בלא מבט אל התאווה שאנשים שאינם AT & T היו להם לאייפון.

אבל ערכת השבבים הלא מוכחת ניהלה את אנדרואיד טוב יותר מכל מכשיר לפני שהספיקה. אנדרואיד גם באה בזכות עצמה בזכות אותה תקופה. Verizon הפכה את המיינסטרים עם מוטורולה DROID המיתולוגית, שוק אנדרואיד התפוצץ באפליקציות, והפוטנציאל המלא של מערכת ההפעלה החל לזרוח.

פתאום לא רציתי אייפון. הטלפון הזה היה מהיר. זה היה ניתן להתאמה אישית. יכולתי לשתף נתונים בקלות בין אפליקציות. יכולתי להתאים אישית את מסך הבית שלי באמצעות ווידג'טים. היה לי מפרץ אחד שניתן לראות בו כל ההודעות שלי. הדברים האלה היו נכונים לפני שהגלקסי S הגיעה, אבל לא ממש נהנתי והערכתי אותם מכיוון שהמאבק בשדים של אנדרואיד גרם לי להרגיש שאני עומד מול לוחם במשקל כבד שלא הייתי מוכן לצאת איתו עשר סיבובים שלמים.

רגע הרנסנס הזה לא החזיק אותי זמן רב, כי ספרינט היה על הקרן עם אחת הצורות הקדומות ביותר של 4G ב- WiMax, ונאלצתי להיות ברכבת ההיא. ה- EVO 4G של HTC הספיק כדי להבריח אותי מ- T-Mobile, ובעוד שהרומן הזה התחיל בצורה הגונה, תקופת ירח הדבש פגה די מהר.

הפריסה של WiMax הייתה באותה תקופה נדירה ביותר, וגם אם הייתם בקומץ המקומות שבהם היה לספרינט כיסוי, המהירויות לא היו גדולות. אם זה לא מספיק, HTC EVO 4G נוטה לחיי סוללה גרועים והביצועים שלו התדרדרו הרבה יותר מהר ממה שאהבתי. בחזרה לסמסונג, אני הולך.

מגע Galaxy S2 Epic 4G. גלקסי נקסוס. גלקסי S3. גלקסי s4. היה אי שם גלקסי נוט 2. לא הייתה לי סיבה קטנה לסטות. דילגתי על ה- Galaxy S5 כדי שיהיו לי פריצות עם הזוג הראשון של מכשירי HTC One, מוטורולה DROID MAXX, וכל יחידות הביקורת שברכתי לבזבז איתן, אבל נפלתי מהעגלה וביליתי את השנים הבאות אחורה אוכף עם סמסונג. זה היה נוח, וזה היה בסדר.

ועכשיו, אני מוכן לזרוק הודו קר של סמסונג. ככל שהזמן השתנה, הצרכים שלי נשארו ברובם זהים, אך מכשירים בכל קשת הספקטרום הסמארטפון המשיכו להשתפר.

לעיתים קרובות אני מפלרטט עם הרעיון להתחתן עם מכשיר זול שאין לו את כל הפעמונים והשריקות מכיוון שהפער בין קו הבסיס לקצה העליון צמצם מאוד, אבל תמיד יש משהו שמאלץ אותי לקבל את הטוב ביותר שמציע..

במקרה של סמסונג, מדובר בסמסונג פיין עם טכנולוגיית ה- MST שמשנה את המשחק שלה. זה התצוגות הטובות ביותר בכיתה של Super AMOLED. זה ביצועי המצלמה המשופרים תמיד. ולעזאזל, החברה ההיא הצליחה די טוב בכל העניין ההנדסי הזה במהלך השנים האחרונות.

אחת הסיבות הייתה בעבר תוכנה, באופן די מוזר. חילול הקודש, אני יודע. מי בראשם הנכון אכן אוהב את TouchWiz? שמע אותי. לסמסונג הייתה אחת ממערכות האנדרואיד המקיפות ביותר שקיימות. היו הרבה תכונות שנאפו על ידי החברה שגוגל לא ששה להכניס לאנדרואיד כסטנדרט.

אבל אנחנו קצת רחוקות מהימים שבהם בשוק אנדרואיד (כיום Google Play) היו מאות - כן, רק מאות - אפליקציות שיעזרו לי להתאים אישית את החוויה בצורה שהייתי צריך. יש כיום יותר אפליקציות ממה שמעניין אותי לספור, ורבות מהן עושות כמה דברים די מדהימים בזכות האופן בו פלטפורמת אנדרואיד התפתחה.

יש לי טלפון עם למעלה ממאה אפליקציות, הגדרות ואייקונים שונים שלעולם לא אשתמש בהם, והייתי מסחר בכולם.

ואיזו בושה, מכיוון שנשדד אותי לחוות את ההתפתחות ההיא בזמן שהיא מתרחשת. אני בעצם חסרה תכונות פלטפורמת ליבה שאני רוצה וצריכה מכיוון שלוקח גילאי סמסונג לשלוח עדכונים ולוקח לספקיות אפילו יותר זמן לאשר אותן. (מה שווה, Galaxy S9 נהנה כרגע מהעוגה בצורת בטא, אבל בהיותו פטרון AT&T, לצערי לא הוזמנתי למסיבה ההיא.)

פעם הייתה תקופה בה יכולתי לחכות חצי שנה לגירסה האחרונה של אנדרואיד, נרגש להשתמש סוף סוף בתכונות להן חיפשתי בזמן שמשתמשי Pixel (אז Nexus) כבר היו על הגבול הבא. אבל עכשיו יש לי טלפון עם למעלה ממאה אפליקציות, הגדרות ואייקונים שונים שלעולם לא אשתמש בהם (ביקסבי, אתה מפטר), והייתי מסחר בכולם בכמה דברים שימושיים שחסרים לי מ- Android Pie. לא מזיק שגוגל החלה להתייחס ברצינות לעסק החומרה שלה עם מכשירים שיכולים להתחרות כמעט בכל ההיבטים של חווית הסמארטפון העכשווית. (במיוחד המצלמה ההיא.)

אל תבינו אותי לא נכון, אני יודע שסמסונג פועלת לטובת המשתמשים והשותפים שלה בתחום הספק, ואחרי הטעות של מיליארד הדולר שהייתה Galaxy Note 7 היא יכולה להרשות לעצמה למהר את דרכה לטעות שגויה, אבל אני באופן אישי החלטתי שאני כבר לא מרוצה מהסטטוס קוו.

אני מקווה שדברים יכולים להשתנות (ישנן הוכחות רבות לכך שגוגל מתנסת כל הזמן בדרכים להקל על תהליך העדכון על היצרנים), ואני מאמין שיום אחד כל היצרניות - ולא רק סמסונג - יצליחו להתאים לקצב המהיר של גוגל. באופן סביר יותר, לפחות הייתי רוצה לחוות את הפיצ'רים האחרונים בעוד שהם עדיין למעשה התכונות האחרונות. עד אז, עם זאת, הוחלט - אני הולך לפיקסל ואני לא מסתכל אחורה.