בשבוע שעבר אחד החברים שלי שלח לי צילום מסך של עדכון הפייסבוק שלה "ביום הזה" בו ניסיתי לגרום לכולם לעזוב את פייסבוק ל- Google+. היא צחקה, וכך גם אני, אבל מצאתי את עצמי עדיין חושב על זה כעבור יומיים.
גוגל כיבוי הרשת החברתית הגוועת לאט לא הייתה הפתעה, וזה לא היה ממש משהו שהרגיז אותי, אבל זכירת ההבטחה המקורית של Google+ הותירה אותי סוג של כעס. בתחילת דרכה, Google+ הייתה המשך החזון הגדול יותר הזה שהיה לחברה לשירותיה, וכעת החזון כולו נעלם לחלוטין.
ואני כנראה לא מתכוון להתגבר על זה.
הרבה לפני Google+, כל משפחתי התחברתי ל- Hangouts ו- Google Reader. במהלך אותה השנה היו לי כמעט כל מי שהכרתי שהשתמשו בשניהם, וזה היה נהדר. כשיצא Google Voice, כל משפחתי נרשמה גם לזה. זו הייתה משפחת גוגל, ורוב החברים שלי הלכו בעקבותיהם. המערכת האקולוגית שיצרתי לעצמי הייתה פנטסטית. לא הייתי צריך לדעת את מספר הטלפון של אף אחד. לא הייתי צריך להתקין חבורה של אפליקציות העברת הודעות שונות. הכל פשוט עבד.
המכשול היחיד לכניסה היה חשבון גוגל, ולכולם לא רק אחד מהם אלא אהב לחלוטין להשתמש בו נכון? ימין?!
מבחינתי Google+ לקחה את המערכת האקולוגית הזו שיצרתי לעצמי והרחיבה אותה לשאר העולם. כשרציתי לדבר עם חבר ב- G +, הקשתי על שמם ויכולתי להגיע אליהם מייד דרך Hangouts. לא הייתי צריך לדעת את מספר הטלפון או הכתובת של מישהו, אלא את הפרופיל המקוון שלהם. בעיניי זה היה העתיד. וזה רק ישתפר כשגוגל התחילה לדבר על איחוד שירותי צ'אט שונים תחת מודעת ה- Hangouts.
זו הייתה אמורה להיות שכבת תקשורת אחת, שתחליף לחלוטין את כל מנגנוני התקשורת השבורים והשבורים האלה בהם השתמשנו בזמן שהאינטרנט צמח סביבנו. אין גבולות חומרה, אין צורך לזכור תשע אפליקציות שונות כדי להגיע לכל החברים והמשפחה שלך, רק חיבור לאינטרנט ואתה שם עם שאר העולם.
חלק מההתרגשות הזו נשאה מהבורות שלי. כלומר, החסם הכניסה היחיד היה חשבון גוגל ולכולם לא רק אחד כזה אלא אהב לחלוטין להשתמש בו, נכון? ימין?! שגוי.
בזמן שגוגל בנתה את הגינה המוקפת בחומה שלה, מיקרוסופט ואפל דאגו שיהיו לפחות כמה שירותים מתחרים שאנשים יתאהבו בהם. והרבה מחשבותי אז היו מאוד ממרכזיות בארה"ב; לשאר העולם לא הייתה גישה לחוויה זו מסיבות שונות ומגוונות. עבור אותם אנשים, חשבון גוגל היה החשבון האחר המגונה שהם נאלצו להיכנס אליו כדי להגיע לחלק מחבריהם. והבועה האישית שלי לא הייתה גדולה כמו שחשבתי שהיא; פשוט לא היו כל כך הרבה אנשים שרואים וגם רצו את גוגל בכל חוויית האינטרנט שלהם.
למרבה הצער, עד שגוגל הבינה שהרבה אנשים מעדיפים שיהיו להם חלק מהחוויה שלהם במקום גישה של הכל או כלום, זה היה מאוחר מדי. Reader של גוגל כבר הושבת כדי לעודד אנשים להשתמש ב- G + בתור עדכון החדשות שלהם, Hangouts כבר לא עמדו בהבטחת ההודעות המאוחדת שלה, ו- YouTube התמלא בסרטונים של אנשים שמשתוללים באופן פעיל על כך שהם נאלצים להשתמש ב- G + כמצב תגובה. מערכת.
לאנשים כמוני הדברים רק החמירו. Hangouts היא כיום אפליקציה "ארגונית", בתמורה לשני אפליקציות שונות (Allo ו- Duo) אשר שניהם מסתמכים במידה רבה על מספרי טלפון לזהותם. Google+ בדרך החוצה. תיבת הדואר הנכנס, אפליקציה נוספת שאני אוהב, מתה. אף אחד מהדברים שראיתי פעם עמודי התווך של חווית גוגל לא יהיה כאן בעוד שנה. הרשת המאוחדת, שכעת אני מודה שלעולם לא הייתה ממש דבר מלכתחילה, תכוס בקרוב במלואה.
סדר העדיפויות של גוגל השתנה, וכפי שקשה לי להודות שהקדימויות החדשות הללו בדרך כלל טובות יותר. התצוגה החכמה של Lenovo שלי אומרת לי מתי עלי לעזוב את ביתי כדי להגיע לפגישה בזמן; צילומי Google מכתבים אוטומטית את ההורים שלי כשגיביתי תמונות של נכדיהם, והפיקסלים 3 שלי בקרוב יציגו שיחות עבורי.
Google Assistant הוא החוויה המאוחדת החדשה. שכבה זו בכל גוגל שמשפרת את חיי על ידי עשיית דברים בשבילי. אני עדיין רוצה את הדברים האחרים האלה, ואני עדיין חושב שגוגל היא החברה הטובה ביותר להתמודד עם האתגרים הקשורים בתקשורת המאחדת ברחבי העולם, אבל זה לא נראה כאילו זה יקרה בזמן הקרוב.