אין שום מצב מרשים יותר בעולם הסמארטפונים מאשר עליית החריץ. ללא חיסון ככל שהוא, החריץ עומד כיום כאחת מתכונות העיצוב הנפוצות ביותר שנמצאות במכשירים הקטנים האלה שאנחנו אוהבים.
קל להצביע על ה- iPhone X כסיבה להתקבלות החריץ (אם כי הוא לא היה הראשון מסוגו ששווק, Essential היה). אחרי הכל, יצרנים רבים מסתכלים על אפל כדי לקבוע את המגמות מכיוון שכל מה שחברת קופרטינו עושה נוטה להסתדר לא משנה מה. אבל אני לא חושב שזה רק שאפל עשתה את זה - זה מכיוון שמשתמשי סמארטפון רבים אוהבים את נוכחות החריץ יותר ממה שהם חושבים.
זה הולך לשפשף כמה מכם בדרך הלא נכונה, אבל שמע אותי. אתה לא אוהב את החריץ כי זה חריץ. אתה אוהב את החריץ בגלל מה שהוא עושה עבור שאר חווית המשתמש שלך. רבים הודו בפומבי כי העיצוב החריץ אכן מוסיף משטח מסך כולל יותר וזה משהו שהם יכולים להשיג מאחור, אך באותה נשימה זיהו כי הכמות הזניחה של חדר הצפייה שנוסף לא הייתה שווה את הגרוטסקיות שחייבת להגיע איתו.
צריך לקחת את הטוב עם הרע.
בגלל החריץ למדנו כי צרכנים מאוד אוהבים יחסי גובה גדולים יותר ותצוגות מקצה לקצה. למדנו שיכולות מצלמה חזקות יותר ואפשרויות אבטחה נוחות יותר מלפנים היו חשובות. וחשוב לא פחות, למדנו כמה אנשים לא רוצים לעשות שום קשר עם הלוח השחור הקטן הזה (או נקודה) של עצב.
אל תסתכל עכשיו, אבל החריץ מביא אותנו באופן ידני אל נירוונה הסמארטפון שכולנו רוצים. הקבלה המקוטבת למגמה זו חשובה בשני קצוות הספקטרום. לחברות יש עכשיו מושג טוב יותר היכן וכיצד למקד את מאמצי המחקר והפיתוח שלהן, וזה יביא לסמארטפונים טובים עוד יותר בעתיד.
אנו רואים כבר התקדמות טכנולוגית ברכיבים שיביאו לנו את העתיד ההוא. חיישני טביעות אצבע קוליות יאפשרו לחברות להחזיר את אפשרות האבטחה הביומטרית הפופולרית ביותר למקומה הטבעי ביותר מבלי שתצטרכו להקריב נדל"ן למסך. ואם הם מצליחים להבין את זה, החלום האולטימטיבי הוא להיות מסוגל להכניס את חיישני ההדמיה הללו לתצוגה, מהלך שיפטור אותנו מהאגרוף והחורב וכל עיצובי תצוגה מוזרים אחרים אחת ולתמיד.
איננו צריכים להסתכל כל כך רחוק בהיסטוריה כדי למצוא אותו חוזר על עצמו. חיישן טביעות האצבע במוטורולה אטריקס היה מחריד, ונראה איפה אנחנו עכשיו. חשבנו שעיצובים מכל הזכוכית היו מטופשים עד שההתפחתות והטעינה האלחוטית הפכו לדאגות גדולות יותר. תצוגות טיקר משניות נראו מבטיחות על הנייר, אך לאחר מספר ניסיונות כושלים אנו יודעים שאיש לא אכפת מהם. לעולם לא אסלח לקיוצ'רה על ההד, אבל אני לפחות יכול לתת לו אבזרים לנסות משהו שונה עם התצוגה הכפולה. (והאם היית מסתכל על זה? קיוצ'רה בעצם על משהו.)
העתיד הזה עדיין לא ממש כאן. יצרני מכשירים זקוקים לזמן שהבשיל הטכנולוגיה, ואף זמן רב יותר עד שהוא הופך להיות בר-קיימא מבחינה מסחרית. אנו רואים גאות ושפל משתנה כל יום בהקשר זה, כאשר הסמארטפון המוזר מנסה להחזיר מושגים מיושנים עם פיתולים מודרניים מדי כמה שנים.
חברות מסוימות אפילו לא טורחות לנסות את הדברים האלה במכשירי ייצור, כאשר מושגים הופכים לחומר סגירה נפוץ יותר לאירועי השקת מוצר רגילים. בסופו של יום, כל מה שהם באמת מנסים לראות זה אם מישהו רוצה את הדברים שהם עושים לפני שהוא שופך מיליונים ומיליארדים למחקר ופיתוח.
ניסיונות ההמצאה הרציפים הללו הם המפתח מכיוון שלעתים הטכנולוגיה של העידן אינה תואמת את היקף החזון שלך. זהו משחק מסובך של איזון ופשרה, וזו הסיבה ש- Samsung Galaxy S10 עומד להביא תצוגת אגרוף חור שתביא את השיחות והדיונים הללו על המצב הנוכחי של עיצוב הסמארטפונים חזרה לתנופה.
בכל האמצעים, התווכחו והתעלמו. אני רק מבקש שכולנו נזכור כיצד ומדוע חדשנות עובדת ומדוע עלינו לסבול במהלך תקופות אלה של החלטות עיצוביות מפוקפקות. אף חברת אלקטרוניקה צריכה מכובדת בעולם לא רוצה לעשות הכל כדי להבריח לקוחות, לכן במקום להשמיץ אותם בואו ניקח זמן רב יותר להבין מדוע הם עושים את הדברים שהם עושים. לפעמים, הדברים האלה ממש לא הגיוניים (ברצינות, מדוע אנחנו עדיין מפנים שקעי אוזניות?), אבל בואו לא נקלל את שמם בלי להתייחס למציאות השוק של היום ולרצונות שמניעים אותו.
