עבדתי בחנות טק ניידת כאשר microUSB החל את הדומיננטיות האטית שלה במערכת האקולוגית הניידת. כל מי שעבדתי איתו באותה העת הביטו בקיר המאסיבי של מחברי חבית, תקעי פלסטיק מוזרים עם פיסות נחושת בצדדים, ואלה תקעים ענקיים עם 20 פינים עם דרגות שנאה שוות. MicroUSB שינה את כל זה, ובסופו של דבר איפשר כמעט לכל טלפון וטאבלט להשתמש באותו מחבר במהלך השנים האחרונות.
זו הייתה ריצה טובה, אבל לאחר השימוש במה שמגיע אחרי microUSB בשבועות האחרונים אני סוף סוף מוכנה להיפרד מהנמל הזה המשתנה בתעשייה ולקבל את פני USB-C כדרך העתיד.
זה לא היה כל כך מזמן לא התרשמתי למדי עם מחבר ה- USB החדש הזה. היציאה גדולה יותר פיזית מ- microUSB, גזע המחבר המרכזי בקצה הנשי של הנמל נראה שברירי, ומעולם לא הייתי חלק מהקבוצה שמוצאת חיבור כבל microUSB מתסכל. בעוד שמפרט ה- USB-C כולל כמה דברים מרגשים להעברת נתונים וטעינה, אף אחד מהדברים האלה לא השפיע עלי באופן אישי. אני כבר משתמש ואוהב את Quick Charge 2.0, ומכיוון שאני גר במקום בו קיימת Wifi 802.11ac ו LTE במהירות גבוהה זורם בחופשיות, לעיתים רחוקות אכפת לי ממהירות ההעברה של חיבור ה- USB שלי.
החוויה לא הייתה מהפכנית ולא התנפצה לאדמה. רק כבל ויציאה, כמו האלפים שהשתמשתי בהם לפני כן.
אני גם לא חובב ענק של הכבל בתדירות הגבוהה ביותר לעומת USB-C. בבעלותי יותר מהנתח ההוגן שלי בחומרה של אפל, באופן אישי אני לא סובל כבלי ברק. הכבלים שאפל כוללת עם החומרה שלהם הם לרוב זולים ויוצרים בצורה גרועה, ואפילו לכבלי הברק הנחמדים יש מחברים שבירים בצורה מסוכנת. שברתי יותר מחברי ברק ממה שמודה לי להודות, בין אם בגלל תאונה ומגושמות או על ידי בנייה לקויה. לשם השוואה, שברתי הרבה פחות כבלי microUSB ומשתמשים בכבלים אלה בתדירות גבוהה יותר באופן משמעותי מאשר ברק.
למרבה המזל, אני יודע עכשיו את האמת על USB-C. במהלך השבועות האחרונים השתמשתי ב- OnePlus 2 ו- Asus ZenPad S 8.0 כמעט באופן בלעדי. שילוב ה- USB-C הזה דרש ממני להחליף את הכבלים בהם אני משתמש ברחבי הבית וכשאני נוסע עם ההילוכים המתאימים, מה שעשיתי מייד. לא ממש הבחנתי בהבדל בשימוש שלי בהתחלה. חבר את הכבל כאשר הייתי זקוק לו, נתק אותו לאחר שסיימתי. החוויה לא הייתה מהפכנית ולא התנפצה לאדמה. רק כבל ויציאה, כמו האלפים שהשתמשתי בהם לפני כן. כמו כן, לאף אחד מהמכשירים בהם אני משתמש כרגע אין הקסם הנוסף שיהפוך את USB-C למיוחד בעתיד. אלה בעצם יציאות USB 2 בחומרה ללא יכולות טעינה מהירה או מהירויות העברה מהירות יותר, כך שזה באמת לא נראה לי עניין גדול.
באמצע השבוע השני הייתי צריך להוריד משהו מקצה ה- S6 של סמסונג גלקסי, וזה היה באינטראקציה הזו שהבנתי כמה דברים שונים. נדרשו לי שתי ניסיונות להכניס את כבל ה- microUSB ליציאה, שאחרי זה הסרתי מיד את הכבל כדי לבדוק את היציאה מכיוון שזה לא מרגיש כאילו הכבל ישב נכון. כשחברתי מחדש את הכבל הכל היה בסדר, אבל החיבור עדיין הרגיש לי רופף ומרופף. כבר הפכתי להמיר ל- USB-C.
חלק גדול ממה שהופך את המחבר הזה למיוחד הוא העיצוב הפנימי שלו. המחבר הסגלגל אינו רק מעט רחב וגבוה יותר מ- microUSB, אלא גם ארוך יותר. הכנסת יציאה זו לטלפון או לטאבלט ניתנת בלחיצה פיזית בכל פעם, ותנוחת הישיבה משמעותה מעט מאוד להתנועע. אתה, למשל, לא תוכל להטות את המחבר כלפי מעלה או מטה ולצפות כשהחומרה שלך מפסיקה לרשום חיבור. סיכות המחברים נמצאות משני צידי הגבעול המרכזי בחלק הנקבי של היציאה, כך שברגע שהוא מחובר הוא נשאר כך.
שבריריות הוא לא כמעט דאגה גדולה עבורי לאחר השימוש במחברים האלה בשבועות האחרונים, אבל זה עדיין משהו שאני נזהר ממנו. חיבור ה- USB-C ב- OnePlus 2 יציב. מעט מאוד להתנדנד ובמובנים רבים מוצקים יותר מרוב חיבורי ה- microUSB שם בחוץ. הרבה מזה קשור למסגרת המתכתית ולמיקום היציאה. לעומת זאת, ל- ZenPad S 8.0 יש מסגרת פלסטי מעוגלת והיציאה אינה זמינה. בגרסה זו של היציאה יש הרבה יותר התנודדות אליו, והיא מרגישה כאילו צניחה טובה בכבל תניב את אותו סוג של שבירה כמו microUSB. מכיוון שיהיה המון חומרה עם יציאה זו בעתיד הלא רחוק, ברור כי האיכות הכוללת תשתנה עבור חלקם.
בשורה התחתונה זה - אני מתעניינת הרבה יותר ב- USB-C להשתלט על העולם בימינו. אני אוהב את ההרגשה של הכבל כאשר הוא יושב ביציאה, וכשנתחיל לראות יציאות USB-C בטלפונים עם מפרט ה- USB 3.1 מאחוריו, הדלתות ייפתחו לכמה תכונות חדשות ומעניינות. כנראה שנתחיל לראות יותר בדרך של אביזרי USB סטנדרטיים, אבל זה עניין אחר לעוד יום.
