תוכן עניינים:
זה נשמע כמו גימיק, נכון? "חודש הכושר של האומות הניידות." לא נורא שבחרנו את החודש הקצר ביותר בשנה לעשות את זה. לא נורא, בשבוע האחרון של החודש, אנו הולכים לבזבז 18 שעות של נסיעה בישיבה בתוך נקניקיות מתכת קטנות כדי להגיע לקונגרס העולמי הנייד ובחזרה. (עם זאת, ברגע שתהיה שם, נלך את התחת דרך ברצלונה.)
גימיק או לא, לראשונה מזה זמן רב וממושך, אני לוקח פעילות גופנית קצת יותר ברצינות. ואני מביא את הטלפון החכם אנדרואיד שלי לנסיעה.
לחץ על הפסקה כדי לראות מה אני עושה כדי להוציא את הישבן השמן שלי מהמשרד, לרחובות, וחשוב מכך - מה אני עושה כדי לשמור על עקביות.
קצת רקע: לא תמיד הייתי העיתונאית המודפסת-הבלונרית-מכוונת-דקה הזו שאתה רואה לפניך היום.
בחדר העיתונאים בקונגרס העולמי הנייד 2011.
נעצור בזמן שכולם אוספים את עצמם. מוכנים?
פעם הייתי ילד רזה, אולי 140 פאונד רטובים. אלה חזרו בימים הישנים הטובים, כשבמקום לנסוע לשחק עם סמארטפונים וטאבלטים, שוטטתי בדרום-מזרח במשחק של עד חמישה משחקי כדורגל מלאים ביומיים, שהוזמנו על ידי 6 עד 8 עד 12 שעות נסיעה. רואים את התמונה הזאת שם למטה? זה הייתי אני. ומחצית מהמשקל הזה היה שיער.
לזרוק לתערובת ניתוח ACL ב- 1 במרץ 1996. יש לי צלקת קרירה בגודל 6 אינץ 'על ברכי השמאלית ועדיין חסר לי קצת תחושה כלפי השטח בצד שמאל של החתך. (ויכול לומר לך כי גשם בדרך מבלי שאצטרך לבדוק אתר אינטרנט.) אף אחד מזה לא ממש האט אותי באותו הזמן, למעט חמשת החופשות החופשיות לגמילה ורובוטי מעצבן - ויקר לעזאזל - ארור - סד הברך צופה. (השתמשתי בזה במשך כל 10 הדקות במשחק הראשון שלי בחזרה. נימוס טוב.) אבל עכשיו? נושא תוספת 10 20 30 פאונד? הדברים חורקים. הדברים נסדקים. וזה מדאיג אותי מעט.
אני בעבודה החדשה הזו כבר שנתיים. (האם באמת עבר כל כך הרבה זמן?) החדשות הלכו והתעברו. השעות, יותר. צברתי בת שנייה. אבל עם העבודה הזו מגיעה גמישות שרבים מדי מאיתנו לוקחים כמובנים מאליה. אין יותר תירוצים. הגיע הזמן לצאת החוצה.
מה אני עושה
אז איך לעזאזל אני אעשה את זה?
מתחיל לאט
אני חושב שיש משהו לא בסדר במוח שלי. אני מתקשה להחליש דברים. כשאני שותה מים אני צריך למלא את הכוס עד הסוף. קערת דגנים? מלא. אוכל בצלחת? אכלו. כל זה. זה דבר אחד שצריך לעבוד עליו - מתינות.
וזה מתורגם לניסיונותיי הקודמים לחדש את התרגיל. אני שוכח שאני עכשיו בן 33 ומרושל, לא בן 17 ומסוגל לרוץ 5 מיילים בלי לחשוב הרבה על זה. אז אני הולכת. בקצב מהיר, אבל בהליכה. לא רץ. (ואני שוקל ברצינות להביא את תיק ההילוכים שיש לי 20 קילו בתערוכות רק בשביל קצת עבודה נוספת. מחשבות?) מנסה לעשות לפחות שלושה מייל ליום, ואפילו ריצפתי כמה מאות מטרים ב זמן. איטי. יציב. וקל על הברכיים.
מעקב אחר הטרקים
כולנו אנשי המדינות הניידות קיבלו את מד צעדים Fitbit הקטן כדי לעקוב אחר הפעילות היומית שלנו. בעיקר, הוא יושב בכיסכם ומתעד את צעדיכם, והוא מועלה אוטומטית דרך מזח מחובר. זה די פשוט וזה 99 דולר. הטריק הוא לזכור להכניס אותו לכיס. ואין אפליקציית אנדרואיד רשמית שהיא די צולעת.
ואני משתמש באנדומונדו פרו כדי לעקוב אחר הליכותי. אם עוד לא ראית אותה, זו אפליקציית כושר העוקבת אחר משך, מרחק, מהירות, קלוריות שנשרפו ותזמינה את מסלולך במפות גוגל. אתה יכול לשתף את האימונים שלך עם חברים באנדומונדו (זה אני כאן), או דרך פייסבוק, או בדפי אינטרנט. (אתה יכול להגדיר את זה כך שהמפות המפות שלך לא יהיו גלויות לציבור, וזה טוב.)
וכן, אני משתמש בסמסונג גלקסי נקסוס של סמסונג. זה יושב בכיס שלי. אני מקווה שזה נשאר שם.
בושה ציבורית
וכך זה מה שאני עושה. אני משתף את התוצאות כל יום עם חברים קרובים בפייסבוק, ולשאר העולם בפורומי הבריאות והכושר שלנו. ואני מזכירה לעצמי, יום אחרי יום, שאנחנו לוקחים את זה לאט.
ואני צופה בסרטון ההשראה של קווין. שוב ושוב.
אה, וגם דברים בחינם
החל מהשבוע הבא נתחיל למסור כמה דברים מגניבים - אביזרים ואולי אפילו מכשירים - שיעזרו לעודד קצת כושר חנון. השאר את העיניים קלופות בבלוג והיכנס לפורומי הבריאות והכושר.
אנו עשויים להרוויח עמלה לרכישות באמצעות הקישורים שלנו. למד עוד.
