תוכן עניינים:
32 אנשים נרצחו בסוף השבוע האחרון, כששני יורים בשתי מדינות עם מניעים שונים החליטו שזכותם לסיים את חייהם של בני אדם אחרים. כאזרח בארצות הברית, מה שקרה אחר כך ניתן היה למעשה לקרוא מתוך תסריט. ראשים מדברים בטלוויזיה חפרו ברקע של אותם אנשים כדי להבין מה הניע אותם כלפי אלימות, ופוליטיקאים בילו חצי נשימה והציעו תנחומים והחצי השני של אותה נשימה דוחף כל סדר יום בו הם תומכים.
מכיוון ששני היורים הללו הם גברים לבנים ואזרחים ילידי ארה"ב, במקום לצעוק על רפורמת הגירה או טרור פנים בידי עליונות לבנות, אנו שומעים על האלימות בתזונה התקשורתית שלהם, וכיצד נחשפים לסרטים האלה, תכניות טלוויזיה או משחקי וידאו השפיעו לרעה על מצבן הנפשי. במקום להאשים את האנשים ואת האידיאולוגיות שבאופן ישיר ומכוון הובילו לפחות אחת מהמפלצות הללו לפעול, אנחנו שוב מדברים על האם אשמה במשחקי וידיאו וסרטים אלימים.
אבל אין כאן שום שיחה, ולא היו יותר מעשרים שנה שאנחנו מתלבטים במחקר זה. מעשים אלימים אינם באים ממשחקי וידאו, ואין להתייחס ברצינות למי שמנסה לנהל את השיחה הזו בשנת 2019.
יש לנו את הנתונים, אנחנו יודעים שזה לא המשחקים
כשהייתי צעיר, אהבנו את החברים שלי ואת מורטל קומבט. היה ארון ארקייד בחנות הקטנה בהמשך הרחוב, וכל ילדי השכונה היו הולכים לשם בסופי שבוע לערוך טורנירים קטנים. כשלא היינו בחנות ההיא, היינו מדברים על איזו דמות אנו מייחלים להיות ויכולנו לומר בנאמנות את ביטויי ההתקפה מכל דמות. זה היה הדבר הראשון שבאמת קיווה אותנו כחברים, ונשארנו כך במשך שנים.
ילדים המוקפים בשנאה ואלימות בחייהם האמיתיים הם בעלי סיכוי גבוה לאין שיעור לאלימות מכל מי שמשחק משחק וידאו כלשהו.
בשבת אחת, כאשר התכנסנו שוב בחנות, אמא של מישהו עמדה לפני הארון עם מבט אומלל מאוד על פניה. היא דרשה לדעת אם ההורים שלנו יודעים מה אנחנו עושים, והמשיכה לנסות להסביר לכל אחד מהורינו כמה הרע היה במשחק. היא ניסתה במשך חודשים להוציא את ארון הארקייד מהחנות, או להניח עליו תווית אזהרה. כמה הורים הפסיקו את ילדיהם לשחק, אך לרוב שום דבר לא השתנה והמשכנו ליהנות ממורטל קומבט.
מה שהייתי צעיר מכדי לדעת אז זה מה שהניע את האישה הזו לפעולה. עבודת מחקר שכותרתה לראות את העולם דרך משקפיים בצבעי מורטל קומבט: משחקי וידיאו אלימים ופיתוח הטיה של ייחוס עוין לטווח קצר תפסו את תשומת הלב של החדשות המקומיות, ונדונו באריכות בלילה לפני שהתקרבה אלינו.
עבור רבים מאיתנו זו הייתה התחלה של שיחה של 21 שנה על אלימות במשחקי וידאו וכיצד זה השפיע על מוחות צעירים. ראינו מחקר חדש שפורסם כמעט כל שנה מאז 1998 בנושא זה, ובשנים האחרונות האחרונות המספר הזה עלה באופן דרמטי. הקונצנזוס הכללי? לאלימות במשחקי וידאו אין קשר ישיר לאלימות בחייהם של האנשים שמשחקים את אותם משחקים.
בהמשך לדו"ח המנתח הכללי בשנת 2001, היה ברור כי אלימות בתקשורת אינה הדבר שדוחף מישהו לאלימות. היו מחקרים שהראו כי יכולה להיות ירידה קטנה באמפתיה, או שהם יכולים להגדיל את הסיכויים שמישהו יגיב בתוקפנות, אך לצד כל אחד מהדיווחים הללו נותרו נתונים ברורים המצביעים על גורמים סביבתיים אחרים התורמים משמעותית יותר לצפייה באלימות כפתרון. ובמקרים מסוימים הטיה של חוקרים מיושנים וטובים הובילה למסקנות לא מוכחות בנושא. במילים פשוטות, ילדים שמוקפים בשנאה ואלימות בחייהם האמיתיים נוטים לאין שיעור לאלימות יותר מכל מי שמשחק משחק וידאו כלשהו.
אנחנו מנהלים את השיחה הזו כבר 20 שנה ויש עדויות פחות טובות היום כמו שהיו אז.
עד כמה שקהילת המשחקים הייתה רוצה שזו תהיה המילה האחרונה בנושא, עדיין ישנם המון דברים במושג המשחקים שצריך לחקור ולהתייחס אליהם. דוגמה אחרונה לכך היא עליית הבריונות והתוקפנות בצ'אטים ברשת המשחקים, שלעתים קרובות מדווחים כי היא משפיעה לרעה על שחקנים. היוצרים נחקרים באופן פעיל ומטופלים באופן רציף על ידי יוצרי פלטפורמות הצ'אט, וכולם מציעים כעת כלים נגד התעללות והטרדה. אך באופן כללי, המשחקים עצמם מתקבלים בצורה רחבה יותר ככוח חיובי בחיים רבים. וזו כנראה הסיבה שהאדם שפרסם את עבודת המחקר שלו בשנת 1998, החל להתפרסם בספרים כיצד לגדל את ילדיכם בעולם בו איום הזומבים הוא דבר אמיתי. לא, אני לא מתלוצץ.
כולנו כבר ידענו את זה, נכון?
חשוב לחקור את ההשפעות של כל צורות הגירוי על מוחות צעירים, במיוחד בהתחשב בעובדה כמה תוכן מועבר בפנים הקולקטיביות שלנו נעשה על בסיס יומי, וזה מה שהופך את תחיית נקודת הדיבור הזו לפתטית כל כך.
משחקי וידיאו משוחקים בכל רחבי העולם, אך האופי הפורה של ירי המוני הוא תופעה בארה"ב בלבד. שיחות כמו אלה שאנחנו שומעים, חיבור משחקי וידאו לרצח המוני, לא מתרחשות מחוץ לארה"ב מכיוון שסוגי הרציחות ההמוניים שראינו בסוף השבוע האחרון לא קורים לעתים קרובות במקומות אחרים.
מאות יריות המוניות בשנה מתרחשות רק במקום אחד. היום הוא יום 217 מתוך 365, ועד כה עשינו 297 ירי המוני בארה"ב. אנו מנצחים שוב את מירוץ הירי ההמוני והמקום השני אפילו לא קרוב.
זה לא משחקי הווידאו. זה לא האינטרנט. זה לא הומואים מתחתנים. זה לא מחלת נפש.
כשאתה מגדל ילד באלימות ושנאה, למד אותם לראות בבני אדם אחרים אויב, ולתת להם גישה נוחה לכלים שנועדו להרוג אנשים רבים מהר מאוד, זה מה שאתה מקבל.
וזה שטויות.
