אתה שומע את זה כל הזמן: סמארטפון הוא הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה, לדעת מה קורה בעולם וליהנות מדי פעם. אבל גיליתי שאתה יכול להיות תלוי בכך שזו הדרך היחידה לעשות את הדברים האלה, וכשאתה לא יכול לקבל את זה אתה עלול להרגיש אבוד.
עברתי סיבוב רופאים שמתבונן ומתבונן בגבי בחורף הזה. זה לא משהו חריג עבורי, אבל הסיבוב הזה כלל שלושה ניתוחים קלים. אאוץ. בדיוק עשיתי את השלישי (והאחרון, תודה לשמיים) וביליתי שלא בכוונה זמן מנותק מהכל בגלל שהייתי בלי הטלפון שלי.
בדיוק סיימתי את הדבר וניסיתי להתאים לנוח במיטה בבית חולים לא נוח. הושטתי יד לחפיסה הקטנה שלי (היה מוכן; מנהל הצופים שלי לימד אותי את זה!) תפסתי את הטלפון שלי כדי לשלוח כמה הודעות לאנשים שלי. בדיוק סיימתי לבכות בדניאל ושאר אנשי הצוות כדי ליידע אותם ששרדתי, ואחות עם מבט על פניה שאמרה "אל תתווכחי איתי" אמרה לי לסגור את זה ולתת את זה לי אשה שתצא מהחדר. כנראה שהחדר שלי היה חלק מהמחלקה לטיפול נמרץ והיו לו קווי חמצן (או משהו כזה, אני לא איש טכנאי רפואה) והאלקטרוניקה לא הורשתה. לא עניין גדול, הייתי שם רק לילה אחד כדי שיוכלו לראות אותי ישנה או כל דבר מצמרר שהם אוהבים לעשות בבתי חולים. כך לפחות חשבתי.
להיות לבד עם המחשבות שלי לא היה הכי כיף כמו שאי פעם דמיינתי שיהיה.
אשתי דאגה לי להתיישב, ואז עליה לנסוע לעבודה. אז זה רק אני והמחשבות שלי. הספר שתכננתי לקרוא היה ספר קינדל בטלפון שלי. לא הייתה טלוויזיה, לא היה שום רדיו, שום דבר חוץ ממני והקול הקטן שבראשי. בדרך כלל אנשים ישנו בחדר הזה, פשוט הייתי בו מכיוון שהתזמון סביב שיפוץ בית חולים הפך אותו לריק ונוח. ממש לא היה לי שום דבר מלבד לסובב את אגודלי עד למחרת בבוקר בו יכולתי לעזוב, וזה פשוט היה מטריף. יכולתי להביא ספר או ערמת מגזינים או משהו שיעביר את הזמן, אבל לא עשיתי כי הטלפון שלי עושה את כל הדברים האלה.
אני יודע שאני לא לבד כאן. לא נתקע בדרך מיטת בית חולים, אלא תלוי בטלפון שלי להיות הכל. הגאדג'טים הקטנים האלה עבדו את דרכם בחיינו והחליפו כל כך הרבה דברים כמו ספרים או נגני מוזיקה או אפילו טלוויזיות, ותמיד לקחתי את זה כמובן מאליו - תמיד יש לי את הטלפון שלי בכיס. זה אומר שיש לי את החדשות, קצת מוזיקה, יוטיוב ונטפליקס, ובנוסף דרך לדבר איתי עם אנשים אמיתיים כל הזמן ואף פעם לא חשבתי על זה פעמיים. לפחות עד שהיה מאוחר מדי לעשות משהו.
אני אוהבת שיהיה לי טלפון שעושה את הכל, אבל גם אני הולך להתחיל לארוז ספר.
זה נהדר שיש לנו את המכשירים הנפלאים האלה ושהם יכולים לעשות כל כך הרבה דברים. אבל אני הולך לדאוג שארוז ספר או שניים בפעם הבאה שאני מתכנן להיות מחוץ לבית ליום-יומיים כי בלי הטלפון שלי הרגשתי מבודד ובדי ברגע שהתגברתי על השעמום. וזה היה רק יום אחד; אני לא רוצה לחשוב על מנותק לפרק זמן ממושך. להיות לבד עם המחשבות שלי לא היה הכי כיף כמו שאי פעם דמיינתי שיהיה.
