כשאתה מקבל משהו חדש, הדבר הראשון שתרצה לעשות הוא להתחיל להשתמש בו ולהנות ממנו ולראות את הדברים שהוא יכול לעשות. זו הסיבה שאנחנו רוצים את הדברים החדשים מלכתחילה, בין אם אנחנו מדברים על דבר פיזי כמו טלפון או טוסטר אובן, או דבר דיגיטלי כמו אפליקציה או אלבום חדש. אבל אם הדבר החדש שלך משתמש באינטרנט, עליך לבדוק מה עוד הדבר עשוי לעשות לפני שתצלול פנימה.
השאנניגנים האחרונים (והמתמשכים) בפייסבוק באמת מדגישים את מה שאני מדבר כאן, אז אני הולך להשתמש בו כדוגמה. אבל דעו שזה חל על יותר מאשר רק על פייסבוק, זה רק הפירות הנמוכים לתליה שמקלים לדבר כל כך על הדיבור. פייסבוק עשתה הרבה דברים מכוערים אבל היא רק עשתה את הדברים שאמרת שהיא יכולה לעשות. אני לא כאן כדי להגיד שזו אשמתנו - לעולם לא תשמעו אותי בא אליכם עם התירוץ הצולק הזה כי כל זה שפייסבוק הסתמכה עלינו שלא נדע מה היא עושה וסומכת על כך שהחברה לא מוכנה לדפוק אותה. להרוויח כמה פרוטות נוספות לכל משתמש. אבל יכולנו למנוע את התרחשותו ובתקווה שנהיה ספקנים יותר ובלתי אמינים בעתיד בגלל הכל.
טורפים כמו פייסבוק תמיד יהיו קיימים, ולכן עלינו לעשות כל שביכולנו כדי להקשות עליהם.
אם היית קונה טלפון חדש עם פייסבוק המותקנת או מתקין את האפליקציה כחדש, אתה עשוי לחשוב שהבנת הרשאות האפליקציות תספיק כדי לשמור על כרטיסיות על פרטיותך. לא אכפת לנו מכל הפרטים בחיינו או מי מכיר אותם; אם היינו עושים עסקים כמו פייסבוק לא היו קיימים מלכתחילה כי לעולם לא היינו מדברים על מה שאנחנו עושים, עם מי אנחנו עושים את זה או איפה עשינו את זה. אבל כל זה צריך להיות בתנאים שלנו ולחלוק עם האנשים שאנו מחליטים לחלוק איתם, ואין צורך לפרט פרטים נוספים. אבל מבט על הגדרות הפרטיות של ברירת המחדל של פייסבוק - ושוב, זה נכון לכל יישום - יאפשר לכם לראות שזה לא המקרה בכלל.
אתה משתף פרטים שלא היה לך מושג שאתה משתף, לא היה לך שום מושג שניתן היה לשתף אותם ולא היה לך שום מושג שהם חשובים מספיק כדי שמישהו יטפל מלכתחילה. המיקום שלך, היסטוריה של המיקום שלך, היסטוריית האינטרנט שלך, פרטים על אנשי הקשר שלך, דברים שרכשת (ואיך רכשת אותם) ועוד נקרפים מהטלפון או מהמחשב ומשותפים אותם כברירת מחדל עם פייסבוק ומפרסמים שלה. פייסבוק נמצאת בחדשות בגלל כמה מהר ומשוחרר היא משתמשת במידע זה, אך המון חברות דרך המון שירותים רוצים את אותם סוגים של נתונים. זו הסיבה שבדרך כלל הגדרת ברירת המחדל בחרת לשתף את הכל - אתה פרה במזומן שיש לחלב אותה לעתים קרובות ככל האפשר.
יתכן שאתה בסדר עם שיתוף כמה דברים כדי לקבל שירותים טובים יותר.
זה לא צריך להיות דבר רע. מה שתקבל בתמורה יכול להיות שווה את מה שאתה מסגיר, במיוחד כשמדובר בחברות המציעות שירותים שאתה אוהב. אמזון, מיקרוסופט וגוגל עולים כאן בראש. אתה יכול לשתף מידע פרטי ולקבל חוויה מקוונת טובה יותר או עוזר אישי טוב יותר או דרך טובה יותר לעשות קניות. שלוש החברות הללו גם ישרות מה הן לוקחות ממך ואיך הן מתייחסות אליו פעם אחת גם ביד שלהן. אך עדיין עליך להסתכל ולראות מה אתה אומר להם להיות ברירת מחדל, כי כמו פייסבוק, הגדרות ברירת המחדל הן מה שהכי טוב לחברה ולא מה שהכי טוב עבורך.
הפרטים הלא חשובים לכאורה של חייך שווים מיליוני דולרים.
כך גם בטלפון או בטאבלט או במחשב המשמש להפעלת היישומים והשירותים הללו. הסכם רישוי של משתמשי קצה יספר לכם חלק מהסיפור, כך שבאמת עליכם לקרוא אותם לפני שתקישו על אישור, אך גם צריך לבדוק את ההגדרות. שם אתה יכול לכוונן דברים ולהגיד לא לאף אחד מהדברים שאתה לא נדרש למסור כדי להשתמש במוצר. תתפלאו מה אתה משתף עם סמסונג או כל יצרנית טלפון אחרת על מה שאתה משתף עם Google כשאתה נכנס לטלפון חדש, אז וודא שאתה מבין מה יש לך לשתף ואיך לעשות בטל את הסכמתך לדברים שאתה לא עושה.
הפרטים הקטנים לכאורה שווים מיליוני דולרים. עליך לוודא שאתה מתייחס אליהם באותה דרך שאתה מתייחס לכסף שלך.
