יותר מדי חציר נעשה בגלל החלטתם של גוגל וסמסונג לדחות את אירוע ה- Nexus / Ice Cream Sandwich בכנס יום שלישי ב- CTIA בסן דייגו. זה מאכזב, להיות בטוח - במיוחד לאלו מאיתנו שהולכים להיות שם. אירועים של סמסונג וגוגל, בנפרד, הם משהו שצריך לחוות. חבר אותם יחד, ובכן, אנו יכולים רק לדמיין. אבל זה גם מאכזב עבור כולם, מכיוון שהאירוע היה מוזרם בשידור חי, שכולם יראו אותו, ולא רק את המזל שהם מספיקים להיות בחדר. זה מאוד פתוח של גוגל, לא?
לא עזר שהודעת הדחייה נראתה מעט מקושטשת, כאשר המילה ככל הנראה זלגה החוצה מסמסונג בריטניה (שהיתה שעות קדימה באירופה הייתה למעשה ערה), בעוד הזרוע האמריקאית הייתה זו ששלחה את ההזמנות ל במקום הראשון, כך שיש להניח שזה יהיה זה שיעביר לנו את הבשורה הרעה אחרי ארוחת הבוקר. (ובסופו של דבר זה כן.) זה בתוך הבייסבול, ואמנם לא אמור להיות חשוב. כששתי חברות גדולות מתאמות משהו כזה, קורים דברים.
וזה לא עזר שבקושי שעות קודם לכן, עוד דליפת גלידה / נקסוס גדולה של גלידה נפגעה עם צילומי וידיאו ומסך של הטלפון החדש והמכשיר החדש. הדבר הראשון שרבים מאיתנו ראינו לאחר ערות יום שישי היה טלפון חדש ומבריק וגרסת אנדרואיד. חג המולד באוקטובר, נכון?
אבל אז אנו מקבלים מילה רשמית, ותיאוריות הקונספירציה החלו. כריך גלידה לא מוכן. החומרה אינה מוכנה. מצגת האירוע אינה מוכנה. אפל הגישה תביעה נוספת המוקדמת. תיאוריות מתקבלות על הדעת, כולם (במיוחד האחרונים, אנו מניחים). בהמשך פורסמה הודעה בה נאמר כי "אנו מאמינים שזה לא הזמן הנכון להכריז על מוצר חדש שכן העולם מביע מחווה לפטירתו של סטיב ג'ובס."
עלינו לכבד זאת.
אנו נוטים לחשוב על הטלפונים האלה כמו שלנו. הטלפונים שלנו, הפלטפורמות שלנו, המערכות האקולוגיות שלנו. אנחנו לוקחים אותם באופן אישי. אנחנו נלחמים למענם. זה לא דבר רע. עלינו להיות אכפת, ואולי אפילו להיות קצת קנאים. אבל משהו שרובנו מחוץ לחברות המעורבות צריכות לזכור הוא שאנחנו רואים את המוצר הסופי - אנחנו לא באמת מבינים את הדם, הזיעה והדמעות, הימים והשבועות והחודשים והשנים שעוברים בבניית הטלפונים האלה. המפתחים. המהנדסים. הבאגים. המנהלים. אנשי יחסי הציבור. אינספור הנשים והבעלים והילדים. תאמין לי, הם גם לוקחים את הדברים האלה באופן אישי. הם נלחמים למענם. הם דואגים. ואולי הם אפילו קצת קנאים. ככה הם צריכים להיות.
אני לא מתיימר "להכיר" את גוגל יותר מאשר אני מתיימר "להכיר" את אפל. אבל אני יודע שהן חברות עשויות מאנשים. היה לי המזל ששהיתי כמה שעות ב- Mountain View מוקדם יותר השנה, ודבר אחד שבלט היה רק האווירה הכוללת של האנשים שמסתובבים שם, אוכלים ארוחת צהריים, עוברים מבניין לבניין וסובלים בנדיבות חבורה חטטנית עיתונאים בדרכם לבוקר. זה מוחשי. אבל דבר נוסף שאני די בטוח בו הוא שבשביל כל הסודיות והתחרות, זו גם קהילה די צמודה. חברים. משפחה. מתחרים מכובדים. (זכור שאריק שמידט היה פעם בלוח של אפל.)
השבוע הם - ובמידה שונה גם אלו מאיתנו בציבור הרחב - איבדו כולם מישהו שההשפעה שלו על חיינו, הן האישיים והטכנולוגיים, ככל הנראה תימדד לא במחזורי מוצרים או במהדורות מוצרים, אלא בדרך שלנו ילדים ונכדים חיים את חייהם.
הנקודה היא זו: אנו רוצים את הטלפון הבא של Nexus. אנחנו רוצים כריך גלידה. ודי בקרוב, יהיה לנו את שניהם. והם יהיו מרהיבים. והם יוחלפו במשהו אחר בעוד שנה ונמשיך בתהליך שוב.
אם הגברים והנשים של גוגל וסמסונג וכל ענף טק אחר המושפע יותר ישירות מאפל וסטיב ג'ובס רוצים קצת זמן בשבוע הבא לשקף, להתארגן מחדש ולנשום נשימה, תנו להם. זה מגיע להם.
