תוכן עניינים:
סמסונג מעדה מהשער עם ה- Galaxy Note 7 באופן שעלול להזיק לצמיתות למותג ה- Note, אך זה לא משנה את מחשבותינו בטלפון עצמו. ה- Note 7 מייצג לק חסר תקדים של סמסונג, וערכת תכונות מכוונת היטב שלא ניתן לשכפל בקלות. זה הטלפון האנדרואיד הטוב ביותר שאפשר לקנות היום אם המחיר אינו מהווה דאגה, מה שהופך אותו לטלפון המושלם להשוואה לאייפון 7 פלוס של אפל.
סמסונג ואפל השקיעו שניהם פרימיום על חוויות מצלמה איכותיות, על מערכות טביעות האצבע המהירות והמדויקות ביותר ועיצוב חיצוני המחזק את הכרת המותג. הנה מה שקורה כשמניחים את השניים זה לצד זה.
חומרה
אפל וסמסונג עשו את המיטב כדי לשחרר מלבנים מעוגלים מלוטשים להפליא עם מצלמות בחלק האחורי וכפתורי הבית בחלק הקדמי. בשני הטלפונים, התצוגה תופסת חלק ניכר מהחזית, וכל צבע שתבחרו לקנות שולט בעורף אחורי חסר תכלית.
כל זה אולי נשמע גנרי, אבל זה מביא נקודה מוצקה: שני הטלפונים נראים דומים יותר מאי פעם. אנו משווים את האייפון השחור של אפל 7 פלוס של אפל ל- Black Onyx Note 7 של סמסונג, וקשה באמת להבחין בהם מלבד מעבר לחדר כאשר הם יושבים עם הפנים כלפי מעלה. אם היינו מצליחים איכשהו לאבטח Jet Black iPhone 7 Plus, הישג שנמצא בזמן הכתיבה קרוב לבלתי אפשרי, ההבדלים היו אפילו פחות ברורים. נקודה זו מעניינת משתי סיבות. ראשית, יוצא דופן שאפל תשחרר טלפון מחוץ למחזור ה- S שאין בו תכנון מחדש חיצוני משמעותי; ושניים, העיצוב התעשייתי של סמסונג באמת טוב כל כך בימינו.
כשאתה מרים את ה- Note 7 ו- iPhone 7 Plus, ההבדלים נעשים הרבה יותר ברורים. האייפון השחור-מט מציע משטח מרקם עם מעט אחיזה, ואילו גב הזכוכית של סמסונג מעודד אותך לתפוס בחוזקה את הצדדים כדי למנוע החלקה. פרט זה חשוב יותר עבור מכשיר האייפון 7 פלוס הגדול יותר באופן בולט, שגופו מקשה על האצבעות לאורך כל המסך. אפל לא עשתה דבר בכדי לשפר את יחס המסך לגוף בסדרת 7 שמייצרת מכשיר שגדול מה- Note 7 למרות תצוגה קטנה יותר.
התצוגה אינה סתם קטנה יותר, היא גם אורזת רזולוציה נמוכה יותר - 1080p לעומת 1440p - והיא 118 צפיות מלאות פחות צפופה. פשוט אין תחרות בין שתי התצוגות הללו. סמסונג מציעה פאנל בהיר יותר עם טקסט חד יותר, והעיצוב AMOLED המעוקל פירושו שתמונות פשוט נופלות מקצה הטלפון הזה. שתי התצוגות אף הופכות אותנו למבחר הצבעים החדש, DCI-P3, רחב יותר של 26%, מה שאומר שאתה רואה צבעי חיים אמיתיים הדומים יותר לעין אנושית. האדומים אדומים יותר, והצהובים בהירים יותר.
מוקדם יותר התייחסתי למעגל ההטבעה האייקוני בחזית האייפון 7 פלוס ככפתור, אבל זה כבר לא מדויק. כבר אין שם כפתור פיזי, רק זכוכית רגישת לחץ וחיישן טביעות אצבע. זהו "מנוע הטפטיק" של אפל, בדומה למה שתמצאו ב- Apple Watch או במשטח מסלול של MacBook. בחוויות האחרות של אפל, מנוע הרטט החדש הזה מציע חוויה ייחודית שלא רק מדמה במדויק לחיצת כפתור, אלא מספקת משוב מישוש מהנה בצורה לא מפריעה.
שהטלפונים האלה הם השניים היחידים שיושבים על הדום היקר הזה כחוויות פרימיום באמת הוא משמעותי.
באייפון 7 פלוס, החוויה הזו לא ממש מחקה את לחיצת הכפתור. אתה מרגיש את הלחיצה דרך גוף הטלפון, שזה קצת מבאס ליום-יומיים הראשונים שאתה משתמש בו. דבר אחד שהוא לא עושה זה להשפיע לרעה על הביצועים של Touch ID, שהוא עדיין אחד החוויות הטובות ביותר של חיישני טביעות האצבע הקיימות כיום. זה לא נוח פחות או יותר מבעבר, מה שאומר שהוא עדיין מציע משהו כמעט זהה למה שאתה מקבל ב- Galaxy Note 7. היתרון האמיתי היחיד לעיצוב חדש זה יימצא לאורך זמן, ללא צורך להשיג את הבית כפתור הוחלף לאחר שנתיים של שימוש אגרסיבי.
זה לא יהיה הערה ללא העט S, וכמו בכל שנה קודמת סמסונג שיפרה את הרגישות ללחץ וביצעה כמה שינויים ארגונומיים קלים. אתה מסתמך על העט הזה כל יום ואוהב שהוא קיים או שאתה שולף אותו פעם אחת כדי לאשר שהוא קיים ולעולם לא ישתמש בו שוב, וזה בסדר. זהו כלי נהדר למי שרוצה את הפיצ'ר וזה בדיוק מה שעוסק בסמסונג ברגע זה. סמסונג ממשיכה לכלול גם שקע אוזניות בגודל 3.5 מ"מ, אחסון נשלף וטעינה אלחוטית. אף אחד מהתכונות הללו לא ניתן למצוא כרגע באייפון האחרון, והאם אחת מהתכונות הללו צריכה להתקיים ממשיכה להיות נושא דיון סוער.
שני הטלפונים האלה נראים ומרגישים מצויינים מרגע שתאסוף אותם בבוקר ועד לרגע שתקבעו אותם לטעון בלילה. איכות הבנייה של שניהם היא יוצאת דופן, וכי הטלפונים הללו הם בין השניים היחידים שיושבים על הדום היקר הזה שכן חוויות פרימיום באמת משמעותיות.
תוכנה
בדרך כלל לא הגיוני מאוד להשוות בין iOS לאנדרואיד. גוגל ואפל מתמקדים בדברים שונים לחלוטין, ובסופו של יום אתה מציב ערך בייחודיות מלוטשת או במגוון אחיד. אנדרואיד מחברת כמה שיותר אספקטים באפליקציות שלך זה לזה לחוויה כוללת נהדרת. עבור iOS, כל אפליקציה היא מגרש משחקים מיוחד משלה שמדבר רק מדי פעם אל קומץ אפליקציות אחרות, אך זהו גן שעשועים ממש נחמד. בקיצור, החלק הזה לא עומד להתווכח לגופם של iOS ו- Android.
אייפון 7 פלוס זה לוקח באופן קבוע את כספי הצהריים של ה- Note 7 בכל מה שקשור לביצועים.
במקום זאת חשוב לזקוף את אפל בגין חווית תוכנה מלוטשת להפליא כל כך ב- iOS 10, וזאת בשום חלק לא קטן מכמות השליטה שיש לאפל על המעבד שלה. במילים פשוטות, ה- iPhone 7 הוא הטלפון המהיר ביותר הקיים כיום. הורדת אפליקציות מחנות האפליקציות מתרחשת כהרף עין, ופתיחת האפליקציות מעולם לא הייתה מהירה יותר. אייפון 7 פלוס זה לוקח באופן קבוע את כספי ארוחת הצהריים של ה- Note 7 בכל מה שקשור לביצועים, החל מחלל הסיבוב מהדיוקן לנוף ועד ההשקה השניה של אפליקציית המצלמה. זה יותר ממעט מרשים, ואתה יכול להרגיש את זה בכל היבט של התוכנה.
עם זאת, הגיע הזמן שאפל תשיג כמה תכונות נחוצות. זה לא מועיל למשתמש לגרום למצלמה להפעיל את זה מהר אם אתה עדיין צריך לקפוץ דרך חישוקים כדי להגיע אליו מלכתחילה. לחיצה כפולה על כפתור הבית של סמסונג פירושה שאוכל לשלוח יד לכיס ולהטען את אפליקציית המצלמה לפני שאני אפילו מוכנה ליישר את הצילום שאני רוצה לצלם. אפל זקוקה לשווה ערך, והיא עדיין לא קיימת מכיוון שהם רק עכשיו מגלים שאנשים רוצים כפתור נקה של כל ההודעות שלהם.
אם ניתן יהיה לחשוף באפל כי היא עוברת לאט מדי עם תכונות ברורות, סמסונג צריכה להיות אחראית על כך שהיא ממלאת את הכל מלבד כיור המטבח בגירסת האנדרואיד שלהם. בין תוכנת bloatware לסורק, סורק רשתית מאשר עובד רק מדי פעם, וחנות אפליקציות נפרדת לחלוטין עם כללים משלה, קל להציף את ההצעות של סמסונג. חלקו מוסתר היטב, כמו פלטפורמת Virtual Reality שמופעלת רק כשאתה מחבר את הטלפון שלך ל- Samsung Gear VR, אך לא הכל מתייחס למשתמש באותה רמה של כבוד.
אם ניתן לבקר את אפל על שהיא עוברת לאט מדי על הוספת תכונות, סמסונג צריכה להיות אחראית על כך שהיא ממלאת את הכל מלבד כיור המטבח בגירסת האנדרואיד שלהם.
סמסונג ואפל מתמודדות שניהם עם אתגרי תוכנה מעניינים השנה. אפל מלטשת את עצמה לפינה, יוצרת חוויות ממשק המשתמש בהן יש כפתורי גב במגש ההודעות והנחיות עיצוב המובילות לברזים מקריים תכופים. סמסונג עדיין חסרה אופטימיזציה כוללת, ויש לה הרגל מגעיל לדחוף דברים על המשתמש. אף אחת מהנסיות איננה "הדרך הנכונה" עבור כולם, אך לא קשה לראות כיצד רבים יראו את ההצעה של אפל כבחירה יותר טעימה.
מצלמה
מעטים המקומות בעולם הסמארטפון היו תחרותיים ומרתקים כמו המצלמה. במשך שנים אפל הייתה השם כשמדובר במצלמת הטלפון הטובה ביותר, אך השנתיים האחרונות סמסונג ואחרים התייצבו בדרכים משמעותיות באמת. אפל המשיכה את אותה שיחה עם הוספת חיישן עדשה שנייה באייפון 7 פלוס, המציע זום אופטי 2X (מרחק מוקד שווה ערך 56 מ"מ) מבלי שתצטרך להסתמך על זום דיגיטלי.
ההבדל הקליל הזה בצמצם מתברר כמשמעותו שיש הבדל בצילום בתאורה נמוכה, וזה בדרך כלל עובד לטובת סמסונג.
המוקד של סמסונג השנה הוא במצלמת 12MP נהדרת אחת עם צמצם f / 1.7 ו- OIS. על הנייר הוא דומה מאוד לחיישן 12MP של אפל, בשילוב עדשות בגודל f / 1.8 או f / 2.8, תלוי אם אתה מפעיל את הזום. שני הטלפונים תופסים שפע של פרטים וצבעים פנטסטיים, אך אפל גם מצלמת את אותו מכלול צבעי ה- DCI-P3 בצבעים רחבים כמו בתצוגה של אייפון 7 פלוס, מה שאומר שצבעים אלה נאמנים יותר לחיים. חיישן ה- Note 7 של סמסונג יתפוס הרבה צבע מדהים, אך הוא יכול להופיע מדי פעם רווי מלאכותית.
אייפון 7 פלוס משמאל, גלקסי נוט 7 מימין.
ההבדל הקליל בפתח הצמצם מתברר גם כשיש הבדל קל בצילום בתאורה נמוכה, וזה בדרך כלל עובד לטובת סמסונג. תמונות לילה עם אייפון 7 פלוס משופרות מאוד לעומת קודמתה, אך עדיין מציגות רעש כדי לפצות על החושך. אתה גם לא רוצה להשתמש במצב זום 2X בלילה בכלל אם אתה רוצה תמונות נהדרות, וזה מצער. למרות היותה בעלת יכולת מעט פחות תאורה, אפל שומרת על אותה יכולת לכידת תנועה בלילה, וסמסונג כרגע לא עושה זאת. טשטוש אור נמוך אינו מהווה בעיה מתמדת עבור ה- Note 7, אך הוא יכול להרוס מדי פעם תמונה נהדרת אחרת.
אתה באמת לא יכול להשתבש עם אחת מהמצלמות כאן. שניהם מדהימים לסמארטפונים, והבדלי האיכות בין השניים כה קלים, עד שלא סביר שתצליח להבחין בשניים אי פעם - משהו שהעמדנו למבחן ממש לאחרונה עם מבחן מצלמה עיוור.
ניסיון
למרות המספר הקטן במיוחד של שינויים בחלקו החיצוני של הטלפון הזה, האייפון 7 פלוס מרגיש זר לי. "כפתור" הבית לא מרגיש כמו כפתור, אבל זה לא מונע ממני ללחוץ עליו כמו פעם פעם מתוך הרגל. להרגל הזה לקח יום שלם לשבור, ועכשיו אני נוח להעמיד פנים. אני יודע שאאחץ כלפי מטה ארגיש לחיצה כל הדרך בקצות אצבעותי, אבל זה בסדר. כל החלק התחתון של הטלפון הזה הוא כפתור עכשיו, מוזר כמו שזה אומר. אפילו עם היכולת לכוונן את הקשה שהכפתור הזה לא מפסיד, הוא לעולם לא ירגיש כמו הכפתור באייפון 6s פלוס, הרבה פחות מהכפתור שעשוי להפליא על ה- Note 7.
אני לא ממש שם לב לשקע האוזניות החסר באייפון 7 פלוס.
אני לא ממש שם לב לשקע האוזניות החסר בטלפון הזה, ממש כמו שלא התגעגעתי לשקע האוזניות במוטו Z, אבל אני נהנה לראות את זה על ה- Note 7 למטרה אחת מאוד ספציפית. חוויית ה- Gear VR של סמסונג מדהימה עם אוזניות, ו- Bluetooth פירושו לעיתים להתמודד עם עיכובים קלים במשלוח שמע שאינו טוב כלל ל- VR. מכיוון שהרזולוציה הנמוכה יותר וצפיפות הפיקסלים הנמוכה יותר באייפון פירושה שהיא כבר לא כל כך טובה לכל צורה של VR, לחוויה הזו אין באמת שווה ערך ב- iOS.
הרמקולים הם משהו שונה, ובזה אני נותן נקודה ענקית לאפל. האייפון 7 פלוס יורה גם מלמעלה וגם מלמטה בעת העברת שמע, ואילו ה- Note 7 יורה רק מלמטה. זה לא יתרון איכות מוזיקלי מכיוון שהרמקולים של אפל אינם מופצים באופן שווה, כאשר סט אחד יורה אליך מחורי האוזניות והשני נורה מתחתית הטלפון. להרבה דברים אחרים, כמו כשאני מדביקה את ה- Note 7 שלי בסלה קופסה עם ניווט GPS, הרמקול העליון באייפון 7 פלוס מתגעגע מאוד.
אין שום דבר שמשתווה לתצוגה של סמסונג. אפל יכולה להציג את דיוק הצבעים כל מה שהם רוצים, אבל ה- Note 7 הוא בהיר יותר בחוץ בקילומטר, כהה יותר בחדר ללא אורות דולקים, והופך את כל מה שנראה עליו מדהים.
ברגע שאתה עובד את התכונות של סמסונג בזרימת העבודה שלך, כואב בהחלט להשתמש בטלפון בלעדיהן.
התצוגה המדהימה ההיא אומרת שמשהו ב- Note 7 פחות מדהים מהסוללה של אייפון 7 פלוס. הסוללה של 2900mAh באייפון 7 פלוס קטנה יותר באופן משמעותי מהסוללה של 3500mAh ב Note 7, אך איכשהו אפל מצליחה לספק באופן שגרתי שימוש של כשעה נוספת. ל- Note 7 עדיין אין בעיות להביא אותי לסוף יום של 15 שעות עם 20% או יותר שנותרו, וזה יותר ממספיק להרבה אנשים, אבל האייפון 7 פלוס מסיים את היום באופן קבוע ב 28-30%.
אמנם זה נכון שרבים מבעלי הערה 7 מעולם לא הוסירו את העט לאחר השבוע הראשון, אבל אני אוהב את שלי. היכולת לרשום הערה רק על ידי הסרת העט היא תכונה מדהימה. אחיזת צילום מסך כדי לשרבט עליו היא גם נהדרת. סמסונג עבדה קשה כדי לעשות את זה הרבה יותר ממשהו שתתן למישהו שאוהב לצייר, וזה ייחודי לחלוטין לקו ה- Note. זה אחד הדברים האלה שסמסונג עושה טוב אם אתה צולל פנימה ומסתכל על התכונות המוצעות. ניתן לומר את אותו הדבר לגבי תכונות Edge של סמסונג, שהן נהדרות אם אתה אוהב משגר מהיר לאפליקציות בהן אתה משתמש באופן קבוע או רוצה להציץ ביומן שלך.
ברגע שאתה עובד תכונות אלה בזרימת העבודה שלך, כואב בהחלט להשתמש בטלפון בלעדיהן. אין שום דבר אחד באייפון שמציע את אותה תחושה, אם כי ניתן לטעון כי לק תוכנה טהור זה דבר רוצח אחד.
איזה כדאי לקנות?
בסופו של דבר, מה שמייחד את ה- Galaxy Note 7 של סמסונג הוא אוסף הרעיונות הנהדרים שתוכלו לעצב אותם לחוויה המתאימה ביותר עבורכם. אין שום תכונה או חוויה יחידה שתופסת אותך כדבר יוצא הדופן הזה באמת, אבל היכולת לחבר רעיונות בודדים אלה יחד וליצור טלפון משלך ללא פשרות עם מערך הפיצ'רים המהנה ביותר שלה. זה גם קצת מגושם והרבה מבלבל אם כל מה שאתה רוצה זה "טלפון שעושה אפליקציות" ומאפשר לך לפרסם בפייסבוק.
אייפון 7 פלוס מייצג יותר מהאיטציה הבאה בעיצוב והתוכנה של אפל, זהו האיטרציה הבאה של האתוס השלם של אפל. זה טלפון שעובד טוב כל עוד אתה משתמש בו בדיוק כמו שאפל חושבת שעליך להשתמש בו. אפל "באומץ" יצרה חוויה יחידה שהיא יפה וחזקה בדרכה שלה, אך גם מגבילה באופן מוזר ומדי פעם מלאכותית בדרכים פשוט מיותרות.
