תוכן עניינים:
OpenSignal פרסמה היום את דו"ח ה- "State of LTE" הדו-שנתי שלהם והתחזית למדינה שתהיה בסופו של דבר במהירויות LTE ממוצעות של 50 Mbps (מגה-ביט לשנייה) לא הגיעה כצפוי. במקום זאת, הם הבחינו במה שהם מכנים "צמיחה מאסיבית" בזמינות רשת LTE ברחבי העולם.
OpenSignal משחררת את הדו"ח שלהם כל חצי שנה, והיא משלבת נתונים מרשתות LTE ברחבי העולם כדי לנסות להשיג מדדים מהעולם האמיתי לגבי ביצועי הרשת. זה מתמקד בעיקר בשתי נקודות נתונים מרכזיות: זמינות בפועל ומהירות ממוצעת של משתמשים מחוברים.
הדבר נעשה על ידי איסוף של יותר מ- 50 מיליארד מדידות של יותר מ -3.8 מיליון משתמשים ב -77 מדינות שונות באמצעות אפליקציית OpenSignal.
לדיווח הספציפי הזה נאספו 50, 119, 524, 309 נקודות נתונים מ- 3, 816, 934 משתמשים במהלך התקופה: 1 ביולי - 1 באוקטובר 2017.
מהירויות LTE נתקעות
יש ספקים ששברו את התחזית של 50 מגה-ביט לשנייה של OpenSignal, אך לשום מדינה אין מהירות ממוצעת של 50 מגה-ביט לשנייה עד כה. סינגפור, הממוצעת של 46.6 מגהביט לשנייה, והממוצע של קוריאה הדרומית 45.9 Mbps, הן הכי קרובות, אך המדינות עם המהירות המהירה ביותר ראו אותן למעשה יורדות מעט.
בדו"ח יוני, OpenSignal מצא כי 14 מדינות היו בעלות מהירות רשת LTE ממוצעת של 30 מגה לשנייה ומעלה. בדו"ח נובמבר רואים 13. מבין 45 המדינות שהן מהירות רשת ממוצעת של 20 מגה לשנייה ומעלה ביוני 2017, רק 42 היו אותה דמות בנובמבר. סינגפור, קוריאה הדרומית, נורווגיה והונגריה שוב מובילות ברשימה במהירויות של מעל 42 מגהביט לשנייה, בעוד הולנד מתקרבת במהירות ממוצעת של 38.91 מגהביט לשנייה.
ראוי לציין שהממוצע העולמי רצה בליטה קלה מ -16.2 מגה-ביט לשנייה -16.6 מגה-ביט לשנייה. הסיבה לכך היא שהמהירויות במדינות עם המהירות הממוצעת האיטית הולכות ומתעצמות גם אם הביצועים הטובים ביותר הולכים ואיטיים. המדינות הללו בצפון אמריקה הכינו את הרשימה:
- קנדה: 29.79 מגהביט לשנייה (מקום 14)
- הרפובליקה הדומיניקנית 24.67 מגהביט לשנייה (מקום 31)
- מקסיקו: 22.03 Mbps (מקום 37)
- ארצות הברית: 13.98 מגהביט לשנייה (מקום 61)
לבריטניה הייתה מהירות ממוצעת של 22.01 מגהביט לשנייה, אשר ממקמת אותה במקום ה -38, והודו יושבת בתחתית המדינות שדיווחה עליה במהירות ממוצעת של 6.13 מגהביט לשנייה.
הזמינות הרקיעה שחקים
OpenSignal קובע באיזו תדירות כל אדם המשתמש באפליקציה יכול להתחבר לרשת LTE. HSPA או טכנולוגיה אחרת המשתמשים בידית "4G" אינם נחשבים. כפי שאתה יכול לדמיין את הפער בין המדינות עם הכי הרבה זמינות LTE לבין אלה עם הכי פחות הוא די רחב. דרום קוריאה מובילה במקום בו רשת LTE זמינה עבור 96.4% מהמשתמשים ואלג'יריה נמצאת בתחתית הרשימה כאשר 41.5% מהמשתמשים מוצאים רשת LTE.
רוב מדינות הדו"ח של OpenSignal הראו עלייה בזמינותן של רשתות LTE. ביוני 33 מדינות הצליחו לתמוך באות LTE יותר מ -70% מהזמן ובנובמבר המספר צמח ל -50. הדו"ח של נובמבר מראה כי 20 מדינות הצליחו לספק LTE יותר מ- 80% מהזמן ואילו ביוני רואים רק 16 מדינות ברשימה הזו. דרום קוריאה וסינגפור הפרו את ציון 90%, ו- OpenSignal טוענת כי ה- LTE בדרום קוריאה "נמצא כיום בכל מקום כמו 3G."
המדינות בצפון אמריקה שהרכיבו את הרשימה:
- ארצות הברית: 86.94% (מקום 5)
- קנדה: 79.55% (מקום 23)
- מקסיקו: 73.50% (מקום 38)
- הרפובליקה הדומיניקנית: 58.50% (מקום 70)
בריטניה הייתה במקום ה -43 עם ממוצע של 71.34% והודו מספקת 84.03% LTE מהזמן ונמצאת במקום ה -11.
התשלום
זו לא תחרות, וממה שאנחנו רואים כולם היו מנצחים אם זה היה.
מהירויות רשת LTE בהודו וטביעת הרגל שלה חשובות במיוחד מכיוון שהיא אחד השווקים הגדולים ביותר עבור הסלולר בעולם.
מהירויות LTE אולי הפסיקו לטפס - OpenSignal מייחסת זאת לרמה בטכנולוגיית ה- LTE הנוכחית - אך מבין 77 המדינות המדווחות על מספיק נתונים להיבחן, 6.13 מגהביט לשנייה בהודו כאיטיות הוא סימן חיובי. זה רחוק מזו של מהירויות דור 3 לפני כמה שנים, ולראות את מהירויות הרשת מסוג זה פירושו שלמפתחים יש יותר מה להציע ולמשתמשים יש עוד מה לצרוך. בינתיים, 46.6 מגהביט לשנייה של סינגפור אולי צנחו מעט, אך זו עדיין מהירות ממוצעת מרשימה מהמדינה השלישית בצפיפות ביותר בעולם (7, 987.52 איש לקמ"ר).
בכל המדינות המתפתחות זמינות חשובה יותר מהמהירות ומהדוח של OpenSignal עולה כי. ביוני 75 מדינות הצליחו לספק מספיק נתונים לרישום ושישה חודשים לאחר מכן בנובמבר, המספר עלה ל 77. מדינות עם תשתית רשת LTE שהוקמה עדיין מגדילות את טווח ההגעה לרשתות שלהן ושווקים מתעוררים מרימים במהירות את הרשת שלהם, ואנחנו רואים מדינות כמו פקיסטן ותוניסיה מסוגלות לספק LTE יותר מ- 50% מהזמן.
אנו עוברים לאט אבל בטוח לעולם שכולם קשורים אליו, ואלה חדשות נהדרות.
הורד את OpenSignal (בחינם)